כל מה שרצית לדעת על המעבר הצפון-מזרחי:
המעבר הצפון-מזרחי, או המסלול הימי הצפוני (ברוסית: Се́верный морско́й путь – "סברניי מורסקוי פוט"), הוא מסלול ימי המקשר בין האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט בנתיב צפוני, ועובר במרבית דרכו במימי אוקיינוס הקרח הצפוני.
המסלול עובר לאורך החופים הארקטיים שבצפון רוסיה – מהים הלבן וים ברנץ במערב, דרך חופי צפון סיביר, עד למצר ברינג ולמזרח הרחוק.
המסלול כשיר לשיט במשך כחודשיים במהלך הקיץ, שבהם חלקים מאוקיינוס הקרח הצפוני אינם מכוסים בקרח ואינם קפואים.
השימוש במסלול החל במאה ה-11, כשעברו באזור פומורים, שהיו מתיישבים רוסים באזור הים הלבן.
ב-1525 הציע דיפלומט רוסי, גרסימוב, לבחון את האפשרות לפתח מסלול ימי מסוג זה על מנת לפתח את קשרי המסחר של רוסיה.
במאה ה-17 היה כבר מסלול מארכנגלסק לאורך נהר היניסיי ועד למנגזיה.
הראשון שגילה את המעבר לכל אורכו בדרך הים היה הברון אדולף אריק נורדנשלד.
בין השנים 1878 – 1879 ערך את מסעו המפורסם ביותר, כשהפליג על גבי ספינת הקיטור וגה וגילה את המעבר הצפון-מזרחי.
הספינה יצאה לדרכה ב-21 ביולי 1878 מנמל טרומסו שבנורבגיה מזרחה דרך המעבר הצפוני באוקיינוס הקרח הצפוני מצפון לסיביר, לכיוון אלסקה.
ב-19 באוגוסט 1878 הגיע לכף צ'ליוסקין בסיביר, שם נאלץ להמתין בשל הים הקפוא.
לאחר שחצה את מצר ברינג המשיך דרך יוקוהמה ביפן, סינגפור, ציילון (סרי לנקה), תעלת סואץ, איטליה, מצר גיברלטר וחזרה לשבדיה.
את המסע הוא סיים בקיץ 1879 בנמל סטוקהולם.
בסיום המסע העניק לו המלך אוסקר השני תואר אצולה, ברון.
בשנת 1932 ספינה של משלחת רוסית הצליחה לעבור את המעבר במהלך רציף ללא חניית חורף.
בשנת 1935 המעבר נוצל לראשונה העברת ספינת מסחר והעברת סחורות.
במהלך מלחמת העולם השנייה נתיב שיט זה נוצל על ידי ברית המועצות למעבר סחורות וספינות מלחמה ממזרח למערב.
הגרמנים ניסו לשבש את פעולת הנתיב על ידי שליחת כוח ימי אך ללא הצלחה.