כל מה שרצית לדעת על המפלגה הפדרליסטית:
המפלגה הפדרליסטית – אחת משתי המפלגות הגדולות שהתקיימו בראשית ימיה של ארצות הברית.
דגלה בשלטון מרכזי חזק.
סמל המפלגה
אלכסנדר המילטון
ראשיתה של המפלגה הפדרליסטית בנסיונותיו של שר האוצר של וושינגטון, אלכסנדר המילטון, להעביר את תוכניותיו הכלכליות בקונגרס.
בהתחלה היו אלה רק קואליציות אד הוק זמניות לצורך העברת חוק זה או אחר, אך בהדרגה הן הפכו למפלגה אחת ופחות או יותר אחידה, אשר כונתה בעיתונות "המפלגה הפדרליסטית", בעוד יריביה כונו "המפלגה הרפובליקנית" (מאוחר יותר נקראה המפלגה הרפובליקנית-דמוקרטית).
הפדרליסטים, שעל מנהיגיהם נמנו אלכסנדר המילטון, ג'ון אדמס, ג'ון ג'יי, ג'ון מרשל ו – במידה פחותה – ג'ורג' וושינגטון, דגלו בשלטון מרכזי חזק ורחב-סמכויות, תיעוש וצבא וצי חזקים.
תמיכתם העיקרית באה ממדינות הצפון ("ניו אינגלנד") – ניו יורק, פנסילבניה, מסצ'וסטס ודומותיהן.
בתחילה הפדרליסטים היו מפלגת השלטון, אולם עד מהרה הם איבדו אותו: בבחירות של שנת 1800 הפסיד מועמד הפדרליסטים לנשיאות, ג'ון אדמס, למועמד הרפובליקנים-דמוקרטים, תומאס ג'פרסון, והפדרליסטים הפסידו גם את אחיזתם בקונגרס.
הם הפכו פופולריים פחות ופחות, בין השאר בשל מצעם האינדוסטריאליסטי, אשר לא זכה לתמיכה במדינות החדשות שנוסדו במערב, ובשל תדמיתם כאריסטוקרטים ומנותקים מהציבור.
התעקשותם על חקיקת חוקי הזרים וההסתה שנתפסו בציבור כפגיעה בחופש הביטוי, היה בין הגורמים המרכזיים לדעיכת המפלגה.
לאחר שנת 1816 המפלגה הפדרליסטית חדלה למעשה מלהתקיים.
השפעתה הגדולה ביותר של המפלגה הפדרליסטית לאחר שנת 1800 הייתה במערכת המשפט האמריקאית, לא מעט בזכות נשיא בית המשפט העליון ג'ון מרשל, אשר הביע בפסקי הדין התקדימיים שלו את דעת הפדרליסטים.
לאחר התפרקות המפלגה הפדרליסטית, אנשיה התפזרו בין המפלגות השונות.
מיעוטם הצטרפו לאנדרו ג'קסון והדמוקרטים שלו, ואילו רובם, דניאל ובסטר למשל, חברו לג'ון קווינסי אדמס ול"רפובליקאים הלאומיים", אשר מאוחר יותר הפכו למפלגת הוויגים.