כל מה שרצית לדעת על הסימפוניה הרביעית של צ'ייקובסקי:
הסימפוניה הרביעית בפה מינור, אופוס 36 של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי חוברה בשנת 1877.
כתיבתה החלה בחודש מאי, חודשיים לפני נישואיו החפוזים והטראומטיים של צ'ייקובסקי.
זו יצירה דמטית, המבשרת את הסימפוניה השישית, "הפאתטית", בגישה האינטימית והרגשית, המאפיינת את שתי הסימפוניות האלה ונושאת רמזים ברורים לחייו של צ'ייקובסקי.
ניכר בה עיסוק אובססיבי בנושא "הגורל, החיים והמוות", הבא לביטוי בתרועת הקרנות בפתיחת הסימפוניה, כעין מוטו ליצירה כולה.
במכתב אותו כתב צ'ייקובסקי לנדז'דה פון מק, לה הקדיש את הסימפוניה, ניסה להסביר:

אם כך ואם כך, התרחקתי מן התשובה על שאלתך.
בסימפוניה שלנו ישנה תוכנית .
.
.
זהו הגורל, הכוח הפאטאלי, העומד בינינו לבין האושר.
נוטר קנאי זה דואג לבל יהיו המזל והשלום שלמים ונטולי ענן, והוא תלוי מעלינו כחרבו של דמוקלס ומרעיל את נשמתנו בתמידות, ללא רתיעה.
אין לנצחו, אין להכניעו.
עלינו להיכנע לו ולמצוא מקלט בגעגועי שווא.

– הרברט ויינשטוק, "צ'ייקובסקי"‏

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות להסימפוניה הרביעית של צ'ייקובסקי:
•סימפוניות מאת צ'ייקובסקי