כל מה שרצית לדעת על הסכם פס:
הסכם פֶס (בערבית: معاهدة فاس; בצרפתית: Traité de Fès) הוא הסכם שנחתם ב-30 במרץ 1912 בעיר פס במרוקו.
בהסכם זה, שנחתם בין עבד אל חפיד, סולטאן מרוקו, לבין ממשלת צרפת, הוחלט על הפיכתה של מרוקו למדינת חסות צרפתית.
להסכם החסות קדמו שני משברים.
במשבר טנג'יר שהתרחש בשנת 1906 תבעה גרמניה את שטחה של מרוקו.
במשבר המרוקאי השני, בשנת 1911, אף הונחתו כוחות צבא גרמניים בנמל אגאדיר שבחופי מרוקו, צעד שנחווה כמאיים הן כלפי הקולוניה המרוקאית, והן כלפי המעצמות בריטניה וצרפת.
בתמורה לחתימה על ההסכם ולהכרה במרוקו כמדינת חסות של צרפת, הורחבו והוגדרו גבולותיה של מרוקו, והיא קיבלה את הגנת המעצמה הצרפתית כנגד האיום הגרמני.
בנוסף, הוקפאו, עם חתימת ההסכם, תביעותיה הטריטוריאליות של ספרד כלפי מרוקו, מצפון ומדרום.
תוקפו של הסכם פס פג רק בשנת 1956.
הסכם זה, שהתאים לתחילת המאה העשרים, לא התאים לשאיפותיה הבדלניות של מרוקו לאחר תום מלחמת העולם השנייה, כאשר גרמניה פסקה מלהוות איום צבאי.
אולם פירוק הסכם החסות לא היה מקובל על ממשלת צרפת.
במסגרת התנגדותה לפירוק ההסכם, כפתה צרפת על סולטאן מרוקו מוחמד החמישי לצאת מתחומי ארצו לגלות, מאחר שסברה כי הצהרותיו היוו איום מדיני על ההסכם.
רק בשנת 1956, לאחר מאבק מר, קיבלה מרוקו את עצמאותה המדינית, השתחררה מהסכם פס, והסולטאן מוחמד החמישי שהוגלה קודם לכן על ידי הצרפתים, קיבל את הרשות לחזור למרוקו.
עם שובו שינה את תוארו מ"סולטאן" ל"מלך" והכריז על עצמאות המדינה.