כל מה שרצית לדעת על העדות הפלוויאנית:
העדות הפלוויאנית (לטינית: Testimonium Flavianum, מילולית: העדות של יוספוס פלאוויוס) הוא כינוי שניתן בתקופת הרנסאנס לטקסט המופיע ב"קדמוניות היהודים", הספר ה-18 של ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו.
טקסט זה מתאר את ישו כאדם חכם, ומתייחס אליו כמשיח אשר חולל נסים ואשר הופיע מחדש שלושה ימים לאחר צליבתו.
העדות היא ההתייחסות היחידה לישו במאה הראשונה שניתן לייחסה לכותב יהודי.
נוסף על כך, בתקופה המודרנית נחשבה העדות הפלוויאנית לעדות הלא-קאנונית היחידה לקיומו ההיסטורי של ישו, מה שהופך את יוספוס (יחד עם טקיטוס) לסופר החשוב ביותר, למעט כתבי הברית החדשה וספרות נוצרית מוקדמת אחרת, לראשית הנצרות.
בעת העתיקה ובימי הביניים, הייתה העדות הפלוויאנית הפסקה המצוטטת ביותר מעבודותיו של יוספוס וכך סייעה לא מעט להפיכתו להיסטוריון בשפה היוונית המוכר ביותר בעולם המערבי הפרה מודרני.
למעשה, ייתכן שזהו הטקסט הלא קאנוני העתיק המדובר ביותר, וייתכן שהמשפט "אם אפשר לקרוא לו אדם" הוא זה שהציל את הספרים של יוספוס מהכחדה.
מאז ועד היום, הספרות על אודות העדות הפלוויאנית היא עצומה ושאלת המפתח היא המקוריות שלה (הייתכן שיוספוס פלאוויוס כתב פסקה כה אוהדת את הנצרות?).
לעדות הפלוויאנית תרומה גדולה לחקר ההיסטוריה, בשני צירים עיקריים:
ניתן להתייחס אליה כאל ברומטר של התפתחות אינטלקטואלית לאורך מאות שנים, לאור השימוש הרחב בה.
כיוון שהייתה כה שנויה במחלוקת, העדות הפלוויאנית מלמדת על התפתחות גישות ביקורתיות בחקר מקורות היסטוריים.