כל מה שרצית לדעת על הפועל הצעיר (עיתון):
הפועל הצעיר היה עיתון שנוסד על ידי מפלגת הפועל הצעיר בשנת 1907.
עורכו הראשון של העיתון (עד שנת 1922) היה יוסף אהרונוביץ' ולאחר מכן יצחק לופבן.
על-אף שיצא במסגרת מפלגתית, היה העיתון "רך" מבחינה אידאולוגית ולא דוגמטי וכופה את האידאולוגייה על התכנים.
בראשיתו ראה "הפועל הצעיר" את טיפוח הספרות העברית כאחת ממטרותיו ובין הסופרים שפרסמו בו מפרי עטם נמנו ש"י עגנון, ר' בנימין, אז"ר, אברהם שמואל שטיין (א"ש שטיין), דוד שמעוני (שמעונוביץ'), יצחק וילקנסקי ומשה סמילנסקי ויוסף חיים ברנר (שהיה, באופן יוצא דופן, גם חבר מערכת העיתון המתחרה, האחדות, של פועלי ציון).
עם האיחוד בין מפלגת אחדות העבודה ומפלגת הפועל הצעיר בשנת 1930 והקמת המפלגה המאוחדת מפא"י, הפך העיתון, שיצא במתכונת שבועית, להיות הבטאון הרשמי של מפא"י ביישוב ובשנות המדינה הראשונות.
למרות היותו עיתון רשמי של המפלגה הובעו בו, בעידודו של עורכו לופבן, דעות אופוזיציוניות לקו המרכזי של המפלגה.
בעיתון התפרסמו מאמרים מאת אנשי ברית שלום וכותבים אחרים שניגחו את הקו המרכזי האקטיביסטי של מפא"י ואת ראשיה.
בבואו לסכם 40 שנות הופעת "הפועל הצעיר" כתב לופבן, עורכו:
השחייה נגד הזרם.
.
.
הייתה מסימניה הראשונים של במה זו.
.
.
לא הרצון להיות פופולרי, לדבר אל יצר לבו של הרחוב, אלא הרצון להיות אמיתי ולחנך את הקורא ואת התנועה להכרת האמת, לתבונה, לשיקול דעת רציני ולאחריות, הייתה מגמתו של העתון הזה משך כל השנים.
מעולם לא ערכו לו תשואות ולא מחאו לו כפיים, תמיד היה הוא כצנינים בעיני רבים, ואף בעדת אוהביו ובציבור שהוא שימש ומשמש לו כלי מבטא היה לא פעם מטרה לביקורת חמורה.
.
.
במה לחינוך, להארה תרבותית ומוסרית, אך גם במת ריב ובמת מדון הייתה במה זו במשך ארבעים שנות קיומה.
– יצחק לופבן, "על ספם של ימים: שנת הארבעים", הפוע"צ, 7.
10.
1946
העיתון נסגר בשנת 1970.