כל מה שרצית לדעת על הפרעת דה-פרסונליזציה:
הפרעת דה-פרסונליזציה או הפרעת נתק מהעצמי (באנגלית: Depersonalization Disorder או בר"ת DPD) היא הפרעה דיסוציאטיבית (ב-ICD-10 מסווגת כהפרעת חרדה) שבה הסובל חש רגשות מתמשכים או חוזרים של דה-פרסונליזציה ו/או דה-ריאליזציה.
הקריטריון לאיבחון על פי ה-DSM הוא שהנבדק חש תחושה מתמשכת או חוזרת של נתק וניכור מתהליכים מנטליים ומגופו.
הסימפטומים כוללים תחושת אוטומטיות, ניהול שגרה יומיומית ללא יכולת לחוות את החיים במלואם, הרגשה שהאדם נמצא בסרט או בחלום, תחושה של האדם שהוא נמצא מחוץ לתהליכי החשיבה והנפש שלו, תחושת נתק מהגוף, חוויות חוץ-גופיות, והרגשה כללית של ניתוק מ"האני-העצמי", מהסביבה ומהמציאות.
לעתים אנשים חווים רגעים ארעיים של דה-פרסונליזציה, המוגדרים כנורמליים, אך קיימת בעייתיות כשרגעי הנתק מתמשכים או חוזרים על עצמם.
הניתוק מתפתח לכדי הפרעה כאשר הוא מתמשך, מפריע להתנהלות השגרתית בעבודה ופוגע בחיים החברתיים.
לעתים קרובות, אדם שלוקה בהפרעת דה-פרסונליזציה חש שהוא מאבד את השפיות, למרות שלרוב זהו לא המקרה.
לרוב, הפרעת דה-פרסונליזציה נגרמת כתוצאה מהתעללות רגשית, פיזית ו/או מינית.
הפרעת דה-פרסונליזציה יכולה להיחשב כמנגנון הגנה שכן מטרת התסמינים הבסיסיים שלה היא להגן על הסובל מרגשות קשים ומהתנסויות מאיימות עבורו.
הסובלים מההפרעה חשים ש"העצמי" שלהם אבד או השתנה.
בנוסף, כאשר הם מסתכלים על עצמם במראה הם עלולים להרגיש זרים לעצמם בגלל תחושת הניתוק מהסביבה ומתחושת העצמי.
הפרעת דה-פרסונליזציה לרוב משויכת לתחלואה נלווית להפרעות נפשיות כגון הפרעות חרדה, הפרעות פאניקה, דיכאון קליני והפרעה דו-קוטבית.
חרדה יכולה להחמיר את הסימפטומים של ההפרעה.
בנוסף, הפרעת דה-פרסונליזציה יכולה לגרום לחרדה משום שהאדם הסובל מרגיש חריג וחש לא בנוח בשל איבוד תחושת "העצמי".
אדם הסובל מהפרעה זו נמצא בקשר תקין עם המציאות, כלומר הוא יוכל להגיב לשאלות ולתקשר בצורה נורמלית עם סביבתו.
עובדה זאת יכולה להטריד את הסובלים מההפרעה; המשפחה והחברים לא מרגישים שמשהו לא בסדר כי לרוב קורבן ההפרעה משתדל להסוות זאת ולהיראות כאילו הכל מתנהל כרגיל.
בעוד ההפרעה קשה מאוד למתמודדים איתה, הסובלים מדה-פרסונליזציה לא מהווים סכנה לציבור כי בוחן המציאות שלהם תקין.