כל מה שרצית לדעת על הצבא היהודי:
הצבא היהודי (בצרפתית: Armee Juive) הייתה קבוצת מחתרת יהודית ציונית בצרפת הכבושה במהלך מלחמת העולם השנייה שעזרה להציל יהודים רבים, מהחשובות שפעלו בקרב ארגוני ההתנגדות הצרפתיים.
גלגולו הראשוני של הארגון החל באוגוסט 1940, עם איחודם של גרעיני הרוויזיוניסטים והסוציאליסטים הציוניים בצרפת והקמת ארגון חשאי על ידם שנקרא "היד החזקה".
בינואר 1942 הוקם בטולוז "הצבא היהודי" AJ כאיחוד של כל תנועות ההתנגדות היהודיות.
לאחר מכן התפתח ל Organization Juive de Combat (.
O.
J.
C) (ארגון לחימה יהודי), שכלל איחוד של תנועות נוער ומספר זרמים פוליטיים ביהדות צרפת.
מנהיגיה היו אברהם פולונסקי ואשתו אז'ני, המשורר דוד קנוט ואשתו אריאדנה סקריאבינה והסוציאליסט אהרון ליסין לובלין.
בין החברים הראשונים שגויסו למחתרת הייתה קבוצת לימוד תורנית בהנהגתו של פאול רויטמן.
מטרת המחתרת הייתה התנגדות אקטיבית וחמושה כנגד הנאצים והצלת יהודים.
המפקדה ישבה בטולוז והוקמו יחידות מחתרת בערים שונות, בהם ניס, פריז וליון שעסקו באימונים, ביצוע פעולות חבלה, הסתרת אנשים, מעבר חשאי של לוחמים לספרד על מנת להצטרף אל כוחות בעלות הברית וקיימו קשרים עם המחתרות הצרפתיות במקומות פעילותם.
במחוז טארן הוקמה בקרב המחתרת יחידת לוחמים, שהייתה מסונפת לחילות הפנים הצרפתיים (FFI), לחמה תחת דגל כחול לבן ונטלה חלק בקרבות הקשים שניהלו החילות.
אנשי המחתרת עסקו בהגנה על יהודים, ובכללם המהגרים שזרמו באותה עת לצרפת, כולל רדיפה כנגד מלשינים ומסגירי יהודים (בין היתר חוסלה על ידם בניס כנופיה של "מזהי יהודים" שעבדו בשירות הנאצים), הסתרת ילדים יהודים, יהודים חרדים ואנשים נוספים מקבוצות סיכון בחוות מרוחקות ובמנזרים, חלוקת עזרה הומניטרית שארגונים יהודיים שלחו דרך שווייץ, והעברת כ-300 פליטים דרך הגבול לשווייץ וספרד.
אחת מהמשימות הקשות והמסוכנת הייתה הברחה מעבר לגבול של ילדים שהוריהם גורשו למחנות ריכוז.
בכל קבוצה היו עד 30 ילדים בגילאי 7 עד 12, שאותם העבירו ברכבות.
מטרתם הייתה להעביר יהודים במסע דרך הגבולות עד לארץ ישראל.
הגסטפו ערך מצוד נרחב אחר חברי המחתרת והצליח ללכוד את חלקם.
ביולי 1944 חוסלה הקבוצה בפריז כשנעצרו 25 לוחמים, חלקם בדירת מסתור בה נפגשו.
הם עונו ונשלחו ברכבת הגירוש האחרונה שיצאה ממחנה דראנסי ב-17 באוגוסט 1944.
14 מהם הצליחו להימלט בקפיצה מן הרכבת.
שבועת המחתרת כללה את הטקסט הבא:
"בהניחני את ידי הימנית על דגל כחול ולבן,
אני נשבע אמונים לצבא יהודי
וציות למנהיגיו.
אנשיי שיקומו לתחיה,
ארץ ישראל תבנה מחדש.
חופש או מוות.
"