כל מה שרצית לדעת על הרכבה עצמית:
הרכבה עצמית היא תהליך הפיך שבו אוסף בלתי מסודר של חומרי גלם או רכיבים הופך למבנה או דפוס מסודר באופן ספונטני כתוצאה מהאינטראקציות בין חומרי הגלם וללא הכוונה חיצונית.
תהליך זה מתרחש מאחר שבאופן כללי מערכות בטבע שואפות להיות במינימום מקומי של אנרגיה.
לדוגמה: מים זורמים במורד, אולם לא כל המים זורמים לים המלח, המקום הנמוך בעולם.
אם, תחת תנאים מסוימים, מינימום מקומי של אנרגיה של מערכת יהיה כאשר הרכיבים מסתדרים במבנה או דפוס מסודר, הם יעשו זאת באופן ספונטני ללא השקעת אנרגיה חיצונית וללא הכוונתם למקומם על ידי התערבות חיצונית.
שלושת המאפיינים המרכזיים של תהליך ההרכבה העצמית הם:
סדר – המבנה הנוצר בסוף תהליך של הרכבה עצמית חייב להיות מסודר יותר מאשר רכיביו, בין אם במבנהו, בצורתו או בהתאמתו למשימה זו או אחרת.
(מאפיין זה ייחודי לתהליכי הרכבה עצמית ולרוב אינו נכון עבור תגובות כימיות כלליות, שבהן מצב מסודר ינטה לעבור למצב פחות מסודר, כתלות בפרמטרים התרמודינמיים.
)
האינטראקציות בין הרכיבים – מאחר שעל תהליך ההרכבה העצמית להיות הפיך, על פי רוב תהיה האינטראקציה בין הרכיבים חלשה (קשרי ואן דר ואלס, קשרי מימן וכו').
אינטראקציות אלו, על אף שבאופן אופייני הן חלשות פי עשרה מאינראקציות כגון קשרים קוולנטים או קשרים יוניים, הן בעלי תפקיד חשוב בהתרכבות של חומרים, ובפרט בעולם החי.
למשל, אופי הקשרים החלשים יותר במקרים רבים קובע את התכונות הפיזיקליות של נוזלים, את מידת המוצקות של מוצקים ואת המבנה של ממברנות ביולוגיות ואת חדירותן.
חומרי הגלם או הרכיבים – הרכיבים העשויים להשתתף בתהליך הרכבה עצמית הינם מגוון של חומרים, גם גדולים ומורכבים יותר מאטומים או מולקולות.
בעולם החי בדרך כלל יהיו רכיבים אלו מבנים ננומטריים, אך בדוגמאות במעבדה יכולים להיות גם מבנים מקרוסקופים; הכול בתלות במבנה הרצוי ובתנאים שתחתם אמורה המערכת להרכיב את עצמה.
מובן כי הכוחות המניעים של התהליכים השונים משתנים כתלות באופי הבניין.