כל מה שרצית לדעת על השילוב הראוי:
השילוב הראוי הוא פקודה של צה"ל העוסקת במתן תנאים לחיילים דתיים, בני כל הדתות, לשרת בצה"ל מבלי לפגוע בערכיהם, אמונותיהם ואורח חייהם.
כן עוסקת הפקודה בשילובן של חיילות בכל מסלול צבאי שבו אין סיבה ייחודית למניעת שיבוצן.
הפקודה משנת 2002 מבוססת על מסמך עקרונות שגובש בוועדה מטכ"לית בראשות מפקד זרוע היבשה.
בין הנושאים המטופלים: מגורים, הופעה ולבוש, שיבוץ והכשרה, פיקוד והדרכה, פעילויות פנאי והימנעות מפגיעה ברגשות.
כך, לדוגמה, מותר לחייל דתי להתנגד לשיבוצו בתוך הכשרה גופנית הכוללת בנים ובנות ביחד (כדוגמת אימון כושר גופני), ולהתנגד לשיבוצו תחת מפקדת במהלך הטירונות; חובה על מפקדים לאפשר לחיילים דתיים להתפלל בזמנים קבועים; קיימת חובת הפרדה ברורה בין מגורי בנים ובנות; חל איסור לביצוע אימון כושר בבגדי ספורט הקצרים מגובה הברכיים ובעלי שרוול קצר מאורך המרפק; חלה חובה לשחרר חיילים דרוזים, נוצרים, מוסלמים ועוד מפעילות במהלך ימי חגם ללא לקיחת ימי חופשה; מותר לחייל להימנע מטעמי דת מגילוח ותספורת במהלך ימי בין המצרים, תקופת ספירת העומר ואבלות; חייל דתי זכאי לדרוש בשר בהכשר מהדרין ועוד.
כנגזרת מהשילוב הראוי מתאפשר קיומו של גדוד המיועד לציבור החרדי – גדוד נצח יהודה – שבו אין לחיילים כל פעילות המשולבת עם חיילות, והאוכל הוא בהכשר מהדרין בלבד; ומהעבר השני מתאפשר שיבוץ חיילות בכל מסלול צבאי שבו אין סיבה ייחודית למניעת שיבוץ חיילות בתפקיד זה.
על מנת להגביר את מודעות החיילים והמפקדים לנושא מועברות הרצאות בנושא באופן תדיר.
בעבר חולק פנקס כיס המתאר את מדיניות צה"ל בתחום אך כיום אין מחלקים אותו יותר ובמקום שופרו מערכי השיעור בנושא באמצעות ערכת הדרכה העוסקת בפקודה.
נהוג שביחידות צה"ל מקדישים חלק מלוח המודעות לפרסומים בנושא השילוב הראוי.
בשנת 2004 הוקמה "מנהלת השילוב הראוי" לאחר שחוגים דתיים התלוננו על אי הקפדה על הכללים.
בראש המנהלת הועמד אביחי רונצקי.
עם הזמן הצטברו במטכ"ל תלונות רבות מצד חיילות על אפליה והדרה הנובעות מפרשנות מחמירה שניתנה לפקודה.
כך למשל נמנעו מפקדים ממינוי נשים לתפקידי מטה והדרכה, מחשש להתנגדות מצד חיילים דתיים.
יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, גילה כליפי, כתבה ב-2011 את הדברים הבאים:
אל מול כוונתה המקורית של הפקודה והשאיפה לאפשר סביבה נוחה ומכבדת לכלל המשרתים, האופן שבו ממומשת הפקודה בפועל מביא להפסד כפול: הנשים מוגבלות במרחב וביכולתן לתפקד באופן אפקטיבי ואילו כללי השילוב הראוי, באופן שבו הם מפורשים, נתפסים בצורה מחמירה יותר ויותר עד כדי כך שהם הופכים בלתי-אפשריים וכופים קיצוניות דתית.