כל מה שרצית לדעת על התיישבות נתיני המעצמות בחיפה:
נתיני מעצמות זרות התיישבו בחיפה במהלך שקיעתה של האימפריה העות'מאנית, בדומה למה שעשו נתיני המעצמות בארץ ישראל בירושלים ובמקומות שונים אחרים בארץ ישראל.
במהלך המאה ה-19 החלה קרנה של חיפה לעלות, במקביל לירידתה של שכנתה מצפון, עכו, כתוצאה מתהליך של "הבנייה החדשה" שהונהג על ידי השליט האזורי דאהר אל עומר.
סיבות נוספות לעליית קרנה של חיפה באותה תקופה הן תעבורה הולכת וגוברת של אניות גדולות, שהזדקקו לנמל מים עמוקים, וגידול במספר הקונסולים הזרים שבחרו להתיישב בעיר (בהם הצירים של המעצמות רוסיה, פרוסיה, יוון, הולנד, אנגליה, צרפת, אוסטריה, סרדיניה, ספרד ואפילו ארצות הברית).
קונסולרים אלו נעדרו מחיפה עד המצור על עכו בידי המצרים עת עברו נציגי אנגליה, צרפת, אוסטריה, דנמרק וסרדיניה לחיפה.
נתיני המעצמות נהנו מחסות מדינות האם במסגרת הסכמי הקפיטולציות, ובכך נחסך להם חיכוך עם השלטונות המקומיים.
ההתיישבות בחיפה תרמה רבות לפיתוחה – נבנו בה בתי חולים, בתי דואר, בתי ספר ומיסיונים, שיטות הבנייה השתכללו, נסללו דרכים לכרכרות ובשכונות שמחוץ לחומות הושלט חוק וסדר.
התפתחות העיר התאפיינה גם בגידול משמעותי באוכלוסייתה – בתחילת המאה ה-19 הוערך מספר התושבים בכמה אלפים, ואילו בשנת 1923 כבר היו בחיפה כמעט 40,000 נפש, בני דתות שונות – מוסלמים, יהודים, אחמדים, בהאים ונוצרים בני כתות רבות ומגוונות.
כלומר, בתהליך שנמשך כ-100 שנה נהפכה חיפה מעיירה משנית לעיר רב-גונית.
היה זה תהליך דו-כווני שבו התיישבות הנתינים גרמה להתפתחותה של חיפה, ולהיפך התפתחותה של העיר מעיירת דייגים הייתה גורם משיכה עבור נתינים אחרים.
"נראה היה לעינים, כי זה מקום מקוה כל העמים: בגדי הצבעונים של אנשי הקדם התבוללו בבגדי אנשי המערב.
"
– הרצל, אלטנוילנד (על פי תרגומו של נחום סוקולוב)