כל מה שרצית לדעת על התמיינות תאים:
התמיינות תאים היא מושג הלקוח מתחום הביולוגיה ההתפתחותית, ומתאר את התהליך שבו תא באורגניזם רב-תאי מקבל תפקיד מוגדר ורוכש תכונות המשמשות אותו לתפקיד זה.
המורפולוגיה של התא יכולה להשתנות באופן משמעותי במהלך ההתמיינות, בעוד החומר הגנטי נשאר זהה, מלבד מספר יוצאי דופן.
במרבית האורגניזמים הרב-תאיים, אין התאים כולם זהים זה לזה.
כך למשל, תאי עור אנושיים שונים מתאים ברקמות האיברים הפנימיים.
אף על פי כן, מקורם של כל סוגי התאים השונים בגוף האדם הוא בביצית מופרה אחת, זיגוטה, וההבדלים ביניהם נוצרו בתהליך ההתמיינות, שבו, באופן מווסת ומבוקר, ברקמות התאים השונות מופעלים ומושתקים גנים שונים, על פי התפקיד שעל הרקמה לבצע.
לאחר ההפריה מתחילה הזיגוטה בחלוקה לתאים זהים, ולאחר מספר מחזורי חלוקה, נוצרת הבלסטולה.
בשלב זה מתחילה התמיינות התאים, ובשלב הגסטרולה כבר ניתן לראות חלוקה לשכבות שונות שיתפתחו בהמשך למערכות השונות של העובר.
כתוצאה מתהליך ההתמיינות, תא ממוין יתפתח במבנה מסוים, וימלא תפקידים מסוימים.
ההתמיינות עשויה לכלול שינויים בהיבטים שונים של הפיזיולוגיה של התא: גודל, צורה, קוטביוּת, פעילות מטבּוֹלית, תגובה לאותות וביטוי של גנים.
ישנם גם תאים היכולים להתמיין לסוגים שונים של תאים, גם במהלך חייו הבוגרים של האורגניזם.
תאים אלו נקראים בבעלי-חיים תאי גזע, ובצמחים מריסטמה.
בצמחים אלו הן הרקמות העובריות שיכולות לפתח איברים נדרשים.
מראשית חייהם, בצמחים קיימות שתי מריסטמות: מריסטמת שורש ומריסטרמת נצר, עם הזמן הצמח יכול לפתח מריסטמות חדשות.