כל מה שרצית לדעת על התפלגות בוז-איינשטיין:
התפלגות בוז-איינשטיין (או סטטיסטיקת בוז-איינשטיין) היא פונקציית התפלגות סטטיסטית שבעזרתה ניתן לתאר תכונות של בוזונים (חלקיקים בעלי ספין שלם) זהים חסרי אינטראקציה.
ההתפלגות קרויה על שם הפיזיקאי ההודי סאטינדרה נאת בוז, שפיתח אותה ב-1920 עבור פוטונים, ועל שם אלברט איינשטיין, שהכליל אותה עבור אטומים ב-1924.
באופן מפורש, האכלוס הממוצע של רמת אנרגיה מסוימת במערכת של בוזונים זהים הנמצאת בשיווי משקל תרמודינמי הוא
.
כאן
הוא המספר הממוצע של חלקיקים שימצאו במצב ה-.
היא דרגת הניוון של המצב ה-.
היא האנרגיה של המצב ה-.
הוא הפוטנציאל הכימי.
היא הטמפרטורה.
הוא קבוע בולצמן.
הבוזונים הם חלקיקים בעלי פונקציית גל סימטרית.
בניגוד לפרמיונים, המצייתים לעקרון פאולי ולהתפלגות פרמי-דיראק, הבוזונים יכולים להמצא באותו מקום ובאותו מצב שבו נמצאים חלקיקים זהים נוספים.
בשימוש בהתפלגות בוז-איינשטיין, ותוך ידיעת צפיפות המצבים , ניתן לחשב תכונות תרמודינמיות שונות של המערכת.
לדוגמה, האנרגיה הממוצעת נתונה על ידי: