כל מה שרצית לדעת על התקופה הכלקוליתית:
בארכאולוגיה, התקופה הכַלְקוֹליתית (מיוונית: χαλκός, כלקוס = נחושת; λίθος, ליתוס = אבן, כלומר תקופת האבן והנחושת) היא תקופה משלהי הפרהיסטוריה של דרום מזרח אירופה ומערב ומרכז אסיה.
בתקופה זו הופיעה חרושת המתכת, לצד כלי אבן מסותתים שהמשיכו להתקיים מהתקופות הקודמות.
שמה של התקופה ניתן לה על ידי ויליאם פוקסוול אולברייט.
התקופה הכלקוליתית התקיימה בין התקופה הנאוליתית לתקופת הברונזה.
התקופה הכלקוליתית בארץ ישראל מתחילה ב-4500 לפנה"ס או כמה מאות שנים לפני כן (תלוי כיצד מגדירים את סוף התקופה הנאוליתית) ומסתיימת ב-3500 לפנה"ס, עם עליית הציוויליזציה של תקופת הברונזה הקדומה והתפתחות הערים והכתב.
אצי, איש הקרח שנמצא בקרחוני האלפים עם גרזן נחושת וסכין אבן, תוארך ל-3300 לפהנ"ס, ומהווה דוגמה לממצא מתקופה זו בדרום אירופה.
חפצי המתכת המוקדמים ביותר יוצרו בתקופה הכלקולתית במטמון נחל משמר נמצאו כ400 כלים מהתקופה נמצאו גם מקדשים לאלים.