כל מה שרצית לדעת על ורנר פון פריטש:
תומאס לודוויג וֶרנֶר פְרַיְיהֶר פון פְרִיטְש (בגרמנית: Thomas Ludwig Werner Freiherr von Fritsch; 4 באוגוסט 1880 – 22 בספטמבר 1939) היה המפקד העליון של צבא היבשה הגרמני (ה-OKH) בשנים 1935–1938.
הדחתו בידי היטלר בעקבות הפללתו בשערוריית מין מפוקפקת, סימנה את אחד השלבים בהשתלטותו של היטלר על הוורמאכט, שסללה את הדרך אל מלחמת העולם השנייה.
תומאס לודוויג ורנר פרייהר פון פריטש (Thomas Ludwig Werner Freiherr von Fritsch) נולד בטירת בנראת (Benrath) בשנת 1880.
הוא התגייס לצבא בגיל 18 וזכה לתשומת לב אנשי המטה הכללי בשל כישוריו.
בשנת 1911 מונה לחבר המטה הכללי, ועודו בדרגת ליוטננט ראשון (מקביל לסג"מ בצה"ל).
במהלך מלחמת העולם הראשונה עלה בסולם הדרגות, וקיבל תפקידים בעלי חשיבות.
לאחר המלחמה היה לאחד מ-100,000 אנשי הקבע שנותרו לשרת ברייכסווהר.
בשנת 1932 מונה לדרגת לייטננט גנרל.
עם עלית הנאצים לשלטון לא ראה פריטש בעין יפה את הברוטליות שלהם ואת הדיכוי של זכויות האזרח, אך לא ביקר את השלטון בפומבי.
כאיש הרייכסווהר, אשר על מנת להתגבר על מגבלות הסכם ורסאי קיים קשרים הדוקים עם הצבא האדום, חשש כי היטלר יגרום למלחמה עם ברית המועצות.
בשנת 1934 קיבל פריטש מינוי במטה ה-OKH, הפיקוד העליון על צבא היבשה הגרמני, ובשנת 1935 קיבל את הפיקוד על גוף זה.
בשנים מוקדמות אלו של הרייך השלישי היה ה-OKH מעין מטה כללי (שקיומו נאסר על גרמניה בהסכם ורסאי).
מעל ראש ה-OKH עמד שר המלחמה, שהיה אף הוא גנרל בקבע.
שר המלחמה בתקופה זו היה ורנר פון בלומברג, אשר נתן את ידו להיטלר, וסייע לו בחימושה של גרמניה ובהכנתה למלחמה.
בשנת 1937 נכח פריטש בועידת הוסבאך בה הודיע היטלר לגנרלים שלו באופן מפורט כי בכוונתו לצאת למלחמה תוקפנית.
פריטש נחרד מכך, שכן ידע כי בשלב זה אין הצבא מוכן להתמודדות מן הסוג עליו דיבר היטלר.
לאחר ועידת הוסבאך הבין היטלר כי עליו להשתלט על הוורמאכט ולהכניעו לרצונו, אם ברצונו לצאת למלחמה.
בתחילה היה עליו להיפטר מבלומברג, שכן זה, על אף ששיתף עמו פעולה, היה אדם חזק ונחוש בעל רצון משלו.
במקרה התברר כי כלתו של בלומברג, מזכירה בשם אירנה גרון, עבדה בעבר כזונה.
היטלר השתמש בפרט מידע זה על מנת לפטר את בלומברג.
הבא אחריו בסולם הדרגות היה פריטש, אשר אמור היה להתמנות בינואר 1938 לתפקיד שר המלחמה במקום בלומברג.
הימלר והיידריך העבירו להרמן גרינג מסמכים לפיהם קיים פריטש מגעים הומוסקסואלים, בניגוד לסעיף 175 לקוד הפלילי הגרמני, וכי מזה שנים נסחט על ידי אדם בשם היינץ שמידט בשל כך.
פריטש עומת עם שמידט בלשכתו של הפיהרר והכחיש את העניין מכל וכל.
העובדה כי מעולם לא נישא, שכן העדיף להתרכז בקריירה שלו כחייל, לא עמדה לזכותו.
הוא פוטר מהשירות בבושת פנים ב-4 בפברואר 1938, והוחלף כראש ה-OKH בידי ולטר פון בראוכיטש, עליו המליץ כמחליפו.
בשל "התנהגותו הבלתי הולמת", הועמד פריטש ב-18 במרץ 1938 בפני "בית דין של כבוד", בו שימש הרמן גרינג כנשיא, וזוכה מכל אשמה, שכן הסתבר כי המדובר ב"טעות בזיהוי", אך לא מונה לתפקיד שר המלחמה.
במקום זאת הודיע היטלר, ביום בו פיטר את פריטש, כי הוא לוקח את הפיקוד על הצבא באופן אישי.
"פרשת בלומברג פריטש" הובילה להשתלטותו של היטלר על הצבא, אך גם פקחה את עיניהם של רבים מכת הקצינים שפיקדה על הוורמאכט לאופיו של היטלר, ולכך שהיטלר, ועמו הימלר והיידריך, הינם אנשים חסרי מעצורים שינקטו בכל צעד שיקדם את מטרותיהם.
יש האומרים כי כבר בעת הדחתו של פריטש החלו המגעים בינו ובין הגנרל לודוויג בק, על הפלתו של היטלר והחלפתו במשטר צבאי.
מכל מקום, היה זה מאורע מעצב בתודעת מפקדי הוורמאכט, וקו ישיר מוביל בינו ובין קשר העשרים ביולי, שיתרחש כשש שנים לאחר מכן.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב פון פריטש לשרת ברגימנט הארטילריה הישן שלו.
הוא נפצע במבואות ורשה ב-22 בספטמבר 1939 ומת כעבור זמן קצר.
הוא נקבר כעבור ארבעה ימים בהלויה ממלכתית בברלין.
ויליאם שיירר בספריו "יומן ברלין" ו"עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי" מתאר את פריטש, אותו הכיר אישית, כאנטי נאצי מושבע.
על מותו של פריטש הוא כותב כי פצעיו היו חמורים, אך לא קטלניים, אך הוא סירב לקבל טיפול, והדבר הביא למותו.