כל מה שרצית לדעת על זאנאדו:
זָאנָאדוּ (Xanadu) או שָׁאנָאדוּ, ובמקור שָׁאנְגְדוּ (בכתב סיני: 上都; בפין-יין: Shàngdū), הוא שמם של בירת הקיץ וארמון הקיץ של קובלאי ח'אן ואחריו של שושלת יואן בסין, לאחר שהחליט להעביר את בירתו לדאדו (Dadu; גם "חאנבליק", Khanbaliq; כיום בייג'ינג).
העיר שכנה באזור מונגוליה הפנימית של ימינו, 275 ק"מ מצפון לבייג'ינג, כ-28 ק"מ מצפון-מערב לדְווֹלוּן (Duolun).
היא השתרעה על פני שטח שצורתו כעין ריבוע שצלעו 2,200 מ'.
הבירה נחלקה ל"עיר חיצונית" ול"עיר פנימית", שמוקמה בחלק הדרום-מזרחי של השטח, שגם צורתה דמוית ריבוע שצלעו 1,400 מ', ובה נמצא הארמון, שבו שהה קובלאי חאן בקיץ.
העיר תוכננה על ידי האדריכל הסיני ליו בִּינְג-ג'ונְג (Liu Bingzhong), ונבנתה באזור העיירה קאי-פינג (Kāi Píng; 开平; בסינית מסורתית: 開平) בין השנים 1252 ל-1256, במהלך הפלישה המונגולית.
ב-1264 שוּנה שם העיר לשָׁאנְגְדוּ – "הבירה העילית".
בשיאהּ, חיו בין כותלי העיר יותר מ-100,000 איש.
ואולם, העיר לא האריכה ימים; בשנת 1369 נפלה העיר לידי צבא שושלת מינג, אשר העלה אותה באש, והחאן האחרון (Toghun Temür) נמלט ממנה.
כיום נותרו מן העיר רק חורבות, מוקפות בתל מכוסה עשב, שהיה פעם חומותיה של העיר.
ב-2002 הוּחל בעבודת שחזור.
במרץ 2008 הגישה סין לאונסק"ו הצעה להכריז על החורבות כעל אתר מורשת עולמית בשם "אתרי הבירה העילית והבירה התיכונה של שושלת יואן".
מגלה הארצות הוונציאני מרקו פולו העיד על ביקורו בזאנאדו בשנת 1275, והותיר אחריו אחד מן התיאורים המפורטים ביותר של העיר הידועים כיום.
במרוצת השנים הפך שם העיר שם נרדף לפאר ולעושר אגדיים, ולמן המאה ה-19 הוא נכרך בתודעה המערבית עם הפואמה פרי עטו של המשורר האנגלי סמואל טיילור קולרידג' "קובלא ח'אן, חיזיון בחלום", מן היצירות המפורסמות בספרות האנגלית.