כל מה שרצית לדעת על זיוונית:
זיוונית היא דגם של ספינת סער קטנת ממדים מסוג סנפירית.
שתי ספינות מדגם זה נרכשו על ידי חיל הים הישראלי כאבטיפוס לסדרה של 18 יחידות, אך בעקבות כישלון האבטיפוס לא הוזמנו יחידות נוספות.
ככל הסנפיריות, ניחנו הספינות ביכולת עילוי והפלגה על סנפירים, אשר הקנו מהירות גבוהה (כ-45 קשר) הודות לחיכוך המוקטן – בחיל הים כונה מצב שיט זה "מצב רחיפה".
לאחר הניצחון של חיל הים הישראלי בזירה הימית במלחמת יום הכיפורים, נושא בניין הכוח המשיך להעסיק את פיקוד החיל, שנערך להמשך המאבק בים.
מפקד החיל בנימין תלם וסגנו מיכאל ברקאי נתנו משקל רב ללקחי המלחמה, שהצביעו על הצורך בהגדלת מספר יחידות הלחימה.
כן הסיקו שמהירות מרבית גבוהה יותר תאפשר למנוע בריחת מטרות, ולכן דגלו בשימוש בספינות סער, קטנות ומהירות.
השינוי היחידי מהתפישה הבסיסית למעשה כבר נעשה.
לא עוד ספינות מדגם אחיד, אלא מחצית הכוח מדגם סער 4 כספינות גדולות ומחצית ספינות קטנות יותר.
את הספינות מדגמי סער 2 וסער 3 תכננו להחליף ב-18 סנפיריות הסנפירית הייתה קטנה מכדי לשאת תותח אוטו מלרה 76 מ"מ לכן נרכש תותח 30 מ"מ דו-קני בהנעה חשמלית תוצרת חברת אורליקון.
מהירותן המרבית תוכננה להיות כ-50 קשר.
באותה עת נעשה בארצות הברית פיתוח של סנפיריות למטרות צבאיות.
החברה האמריקאית נורת'רופ גרומן הציגה יכולת שלא הייתה מוכחת והצליחה למנוע מישראל מידע על מגבלות והקשיים בהפעלתו של הדגם הראשוני, שהוגש לבחינת הצי ומשמר החופים האמריקני ונדחה.
הרמטכ"ל מרדכי גור אישר בניית שתי ספינות לבחינה ברמת אבטיפוס.
מפקד חיל הים האלוף בנימין תלם וסגנו תא"ל מיכאל ברקאי שוכנעו שהסנפיריות הן כלי שיט זול ואמין, ובזכות מחירן ניתן יהיה להגדיל את מספר יחידות הלחימה מ-12 ל-18 יחידות.
החוזה עמד על כך שהמשך הבנייה יעשה במספנות ישראל.
הפרויקט קיבל את הכינוי זיוונית, והאפיון המבצעי שלו הושלם בדצמבר 1978.
בתחילת שנות ה-80 הגיעו לחיל הים שתי ספינות אבטיפוס מדגם זיוונית.
אח"י שמרית (1982), נבנתה בארצות הברית במספנות נורת'רופ גרומן שיפ סיסטמס, פסקגולה שבמיסיסיפי, והשנייה, אח"י שלומית (1983), נבנתה במספנות ישראל.
ספינות אלו נשאו 8 טילי "הרפון", תותח 30 מ"מ דו קני ומקלעים.
צוות הספינה מנה 15 חיילים.
החוק האמריקאי מאפשר בפרויקט פיתוח להעלות את המחיר.
חברת נורת'רופ גרומן העלתה את המחיר במהלך בניית האבטיפוס פי 10 מהמחיר הראשוני.
לאחר כניסת זאב אלמוג לתפקיד מפקד חיל הים שונתה המגמה של הצטיידות בספינות קטנות ומהירות והוחלט להצטייד בכלי שיט רב תכליתיים גדולים יותר, מתוך גישה שגרסה תפיסת נקודות שולטות בים.
כמו כן, הזיוונית לא הצליחה להגיע למהירות 50 קשר אותה דרש החיל והייתה רגישה מאוד בים סוער.
לכלים היו תקלות טכניות חוזרות ונשנות בכמות גבוהה מהצפוי לאבטיפוס, כשהקשה שבהן גרמה לקיפול הסנפירים במהלך שיט כאשר מכשיר הקשר הראשי הופעל בתצורה מסוימת.
נקודת ההחלטה הגיעה במשמרתו של מפקד חיל הים מיכה רם.
הוברר לו כי מחיר הבנייה הגבוה ועלות התחזוקה השוטפת לא יאפשרו לרכוש מהן מספר רב של יחידות לחימה.
כושר שהייה בים קצר יחסית לצורכי משימות ביטחון שוטף הגביל את התועלת מהסנפיריות.
עקב זאת הבדיקות הופסקו, הסנפיריות שירתו בשנים 1991-1982 ונגרטו לאחר הוצאתן משירות.