כל מה שרצית לדעת על ז'ילברטו פריירה:
ז'ילברטו די מלו פריירה (פורטוגזית: Gilberto de Mello Freyre; נולד ב-15 במרץ 1900, ברסיפה, ברזיל; נפטר ב-18 ביולי 1987) היה סופר, אנתרופולוג וסוציולוג ברזילאי.
עבודתו המוכרת ביותר, ואולי החשובה והמשפיעה ביותר, היא הבית הגדול ומגורי העבדים (בפורטוגזית: Casa-Grande & Senzala).
פריירה היה אחד האישים שהשפיעו ביותר על ההיסטוריה המודרנית של ברזיל.
פריירה נולד למשפחה ידועה בעלת מטעי סוכר.
אביו היה פרופסור למשפטים.
בילדותו סבתו הרבתה לפנקו כי חשבה שנכדה סובל מפיגור בגלל שהתקשה ללמוד לקרוא ולכתוב.
כאשר היה בן 9 סבתו נפטרה ותקופה מסוימת התגורר אצל קרובי משפחה אשר חיו בסביבה כפרית במטע "Engenho São Severino do Ramo".
את רשמיו מתקופה זו כתב מאוחר יותר בספרו Pessoas, coisas e animais.
בבגרותו קיבל פריירה השכלה אקדמאית בארצות הברית, באוניברסיטאות של ביילור (Baylor) וקולומביה, שם למד אצל פרנץ בועז, ממנו הושפע עמוקות.
לאחר לימודיו שב לברזיל ולימד סוציולוגיה , אולם בשל מעורבותו הפוליטית אולץ לעזוב ולחזור לארצות הברית בשנת 1930, שם עבד כמרצה אורח באוניברסיטת סטנפורד.
עם שובו לברזיל פרסם פריירה בשנת 1933 את ספרו הראשון ורב ההשפעה "הבית הגדול ומגורי העבדים".
בספרו עוקב פריירה אחר ההשפעות הפורטוגלים, העבדים האפריקאיים והאמרינדיאניים על החברה הברזילאית.
הספר זכה בשבחים רבים והיה אבן היסוד בתאוריה על קיומה של דמוקרטיה גזעית בברזיל.
בשנת 1934 נעצר בזמן שארגן את הוועידה האפרו-ברזילאית הראשונה באשמת תמיכה בקומוניזם.
בשנת 1946 נבחר פריירה לאספה המכוננת הברזילאית כנציגה של מפלגת הימין האיחוד הלאומי הדמוקרטי, זכה בתמיכת הסטודנטים .
הוא נענה להזמנת הדיקטטורה של פורטוגל לחקר קולוניות שבאסיה ואפריקה.
בשנות ה-50 אימץ את תיאורית ה-Luso-tropicalismo המפרשת את השפעת האוכלוסיות שחיות באזורים טרופיים על הפורטוגלים.
לפי פריירה התרבות הטרופית לא הייתה נחותה ביחס לתרבות האירופאית מלכתחילה, אלה שהתרבות בתנאי עבדות יצרה את הנחיתות.
חלק ממנהגי העמים שחיו באזורים הטרופיים אומצו על ידי הפורטוגלים ובראיה זו השפעת העבדים לא היוותה נזק תרבותי.
בשנות ה-60 פריירה כתב "אנחנו ואירופה גרמנית" (Nós e a Europa Germânica}
בשנת 1964 תמך פריירה בהפיכה הצבאית כנגד ז'ואו גולאר.
הוא הגדיר את עצמו כ-"אנרכיסט בונה".
הוא היה תמיד קרוב לשלטון.
הנשיא וורגס הציע לו את תפקיד שר החינוך, אבל הוא סירב, כיוון ששאיפתו הפוליטית הייתה להיות מושל פרנמבוקו.
אך הוא לא זכה להגשים את שאיפתו.
ב-1962 הוא זכה בפרס מאשאדו די-אסיס מטעם האקדמיה הברזילאית לשפה וספרות.
ב-1968 קיבל תואר לשם כבוד מאוניברסיטה מונסטר.
העיטור האחרון לו זכה היה אות לגיון הכבוד הצרפתי.
תקופה קצרה לפני מותו הקים את קרן גילברטו פריירה ( Fundação Gilberto Freyre) במטרה לקדם את התרבות הברזילאית הצפון-מזרחית ביתו ברסיפה נהפך למוזיאון מגדלנה גילברטו פריירה ובשטח הלא בנוי לאתר אקולוגי.