כל מה שרצית לדעת על זמר (רחל המשוררת):
זֶמֶר (ידוע גם כ"לך ועליך") הוא שיר אהבה של רחל המשוררת, אשר נכתב בתל אביב בניסן תרפ"ח 1928.
השיר הולחן על ידי דוד זהבי, ובשנות השישים על ידי נעמי שמר, שלחנה זכה למספר ביצועים.
"זמר" מתאר את מערך היחסים של המשוררת עם אהובהּ.
היא מתארת את האהבה הממלאת את התודעה ומהווה משאב ליצירתה: "לְךָ וְעָלֶיךָ שָׁרוּ שִׁירָי", הכרזה שמאירה את השיר גם באור ארספואטי.
היא מספרת על האהבה והגעגועים מייצרים מכלול של חוויות ורגשות, בקשת רחבה כביכול מהקצה האחד אל הקצה האחר, מטבע פואטי חוזר בשירת רחל.
אותם מתארת המשוררת בבית הראשון, ובהם סערת נפש ושתיקה, צהלה ובכי, פצע ותרופה, אושר ויגון.
בבית השני, מוסרת המשוררת תיאורי מצבים בקצרה ובתמציתיות מהודקת, ובהם: אי הקשבה שלה לאהובה, מרצון או מתוך חוסר תשומת לב – "יֵשׁ לֹא הִבְחַנְתִּי קוֹל מַעֲנֶךָ"; וזו הביאה "כמעט" לניתוק הקשר-"השרשרת" בין השניים; אולם לאחר זמן מה חזרו הגעגועים והאהבה ועמם הכוח הפואטי לשיר בשל ואל מושא האהבה; אך גם בשירה מחודשת זו משחקים בעירבוביה האהבה והדחייה, ומשמעותם הדואלית של היחסים מתחזקת.
הבית השלישי, מכריע את תמונת הרגשות שמתארת המשוררת, היא חוזרת על שתי המילים הראשונות של השיר: "לְךָ וְעָלֶיךָ" (שתי המילים שהם שמו השני של השיר בציבור הרחב), ומבהירה בכך את ההתמסרות המלאה לאהבה וההכרה שהיא המנביעה את רצון החיים ואת כוח היצירה.
ויתר על כן, את הרגשתה שהזולת ואהבתה אותו, הם מרכז חייה – "זֶמֶר יָחִיד"; ועם יחידאיותו, בחייה, הרי שמתאים לנגנו בתזמורת ענק של "אֶלֶף כִּנּוֹר", הגם שתמונת האהבה והיחסים המורכבת שרירה וקימת, ולאחר חזרה על המילים מהבית הראשון: "סַעַר וָדֹמִי, צַהַל וּבֶכֶה, / פֶּצַע וָצֹרִי", בא פירוט של צמד מילים נוסף, המסכם את חווית האהבה המורכבת ורבת הפנים, ושל היחסים היודעים מורדות ועליות: "אֹפֶל וָאוֹר", ונימתו האחרונה מגלה לבסוף תחושה של אושר ושמחה.