כל מה שרצית לדעת על זפירינוס:
זפירינוס (בלטינית: Zephyrinus; מת ב-20 בדצמבר 217) כיהן כאפיפיור בין השנים 199 ו-217 כיורשו של האפיפיור ויקטור הראשון.
לפי תיאורו של היפוליטוס היה זפירינוס איש פשוט ולא משכיל ועסק ככל הנראה בעיקר במנהל המעשי של הכנסייה.
מיד אחרי הכתרתו, זימן זפירינוס לרומא את המוודה קליסטוס שחי באנטיום וקיבל שם תשלום חודשי מויקטור הראשון, מינה אותו לדיאקון והורה לו לפקח על בית הקברות שרכשה הכנסייה זמן לא רב לפני כן בסמוך לויה אפיה.
קליסטוס הפך ליועצו של האפיפיור ולאחר מכן אף ירש אותו.
בתקופת כהונתו הלך והחמיר מצבם של הנוצרים תחת הקיסר ספטימיוס סוורוס, ובשנת 202 או 203 אף הוצא צו שאסר המרה לנצרות, אם כי לא ידועים פרטים על מימושו המעשי.
בתקופתו של זפירינוס גם נמשכה המחלוקת סביב אלוהותו של ישו והשילוש הקדוש.
תיאודוטוס מושח העורות שנודה על ידי ויקטור הראשון מן הכנסייה המשיך להטיף והקים כנסייה משל עצמו, שהטיפה לדעה שישו לא היה המשיח האמיתי.
יחד עם שותפו לכנסייה החדשה, החלפן אסלפודוטוס, שכנעו השניים את נטליוס, מוודה מרומא שסבל עינוי בעבור אמונתו, להפוך לבישוף הכנסייה החדשה.
נטליוס עונה בחלומות, מספר אאוסביוס, ולבסוף חזר בו מדרך החטא והשתטח בבכי לרגליו של זפירינוס.
באותה תקופה התנהל ברומא בעוז גם ויכוח על טיבו של הלוגוס האלוהי, היינו, בשאלה האם ישו היווה מהות נפרדת ושונה מאלוהים, כפי שטענה הכנסייה, או האם היו האב, הבן ורוח הקודש, השילוש הקדוש, רק פנים שונות של אותה מהות.
החסיד המרכזי של השילוש הקדוש כפנים של אותה מהות היה היפוליטוס, אך הוא מצא אויבים עזים בדמותם של קלאומנס ובמיוחד סבליוס, שתמכו באחדות מוחלטת (מונארכיה) של האל.
ישו הנוצרי, מבחינתם, לא היה לוגוס נפרד אלא רק פן שונה (מודוס) של אותה מהות.
סיעתם כונתה "הסיעה המודליסטית".
זפירינוס נמנע מהתערבות בעימות בין שתי האסכולות וטען כי הוא מכיר רק באל אחד ואל זה הוא ישו הנוצרי, אך היה זה הבן ולא האב שמת על הצלב.
הימנעותו של זפירינוס מתמיכה ברורה בעמדת היפוליטוס הובילה לקרע בין השניים ולעוינות של היפוליטוס כלפי הדיאקון קליסטוס, שעמד כנראה מאחורי עמדתו זו של האפיפיור.
כאשר מת זפירינוס וקליסטוס הפך לאפיפיור, פרש היפוליטוס מהכנסייה והפך עצמו לבישוף מתחרה.