כל מה שרצית לדעת על חוזה פרר:
חוזה וינסנט פרר דה אוטרו י קלינטרון (ספרדית: José Ferrer; 8 בינואר 1909 – 26 בינואר 1992) היה שחקן ובמאי קולנוע ותיאטרון, זוכה פרס האוסקר ושלושה פרסי טוני, יליד פוארטו ריקו.
ב-1933 סיים את לימודיו באוניברסיטת פרינסטון, וב-1935 החל להתפרסם בברודוויי, שם, בין השאר, גילם את יאגו במחזה המפורסם "אותלו" ב-1943.
ההצגה הועלתה על במות ברודוויי במשך הזמן הארוך ביותר אי פעם למחזה שייקספירי בברודוויי.
ואז ב-1946 הגיע הופעתו הגדולה ביותר על במות ברודוויי, במחזה של אדמון רוסטאן, "סיראנו דה ברז'ראק".
על תפקידו במחזה זכה בפרס הטוני בטקס הטוני הראשון.
את הופעת הבכורה הקולנועית שלו ערך פרר ב"ז'אן ד'ארק" (1948), כשבתפקיד הראשי כיכבה אינגריד ברגמן ושויקטור פלמינג ביים.
פרר היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר.
כעבור שנתיים כיכב בעיבוד הקולנועי של "סיראנו דה ברז'ראק", וזכה על תפקידו בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר, ובכך היה לאחד משמונה שחקנים בלבד שזכו בפרס האוסקר ובפרס הטוני על אותו תפקיד, בקולנוע ובתיאטרון.
ובנוסף היה לשחקן היחיד שקיבל מועמדות לפרס הטוני, האוסקר והאמי על אותו תפקיד, זאת לאחר שגילם את סיראנו דה ברז'ראק בסדרת הטלוויזיה "Producers' Showcase" בין השנים 1954 – 1957, עליה קיבל מועמדות לפרס אמי ב-1955.
בין במאי הסדרה היו דלברט מאן וויליאם ויילר.
שנת 1952 הייתה טובה במיוחד עבור פרר: הוא זכה ב- 2 פרסי טוני על הבמאי הטוב ביותר של מחזה, על שלוש מחזות שביים וזכה גם כשחקן הטוב ביותר במחזה על "The Shrike".
עוד בהמשך השנה כיכב פרר בקולנוע בסרטו הססגוני של ג'ון יוסטון "מולן רוז'", בתפקיד אנרי דה טולוז-לוטרק, עליו קיבל מועמדות נוספת לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר.
בנוסף גילם בסרט דמות נוספת (The Comte de Toulouse-Lautrec), ובכך היה לשחקן הראשון שמקבל מועמדות לאוסקר לקטגוריית 'השחקן הטוב ביותר' על גילום שני דמויות באותו הסרט.
ב-1954 כיכב באחד הסרטים המצליחים של העשור, "המרד על הקיין", על פי ספרו של הרמן ווק, לצד המפרי בוגרט.
הסרט שגרף 7 מועמדויות לאוסקר, הביא לפרר דווקא מועמדות לפרס הבאפט"א.
שנה אחר כך ביים פרר את עצמו בגרסה הקולנועית למחזה "The Shrike", בה השתתף שלוש שנים קודם לכן.
בין עבודותיו בקולנוע המשיך פרר לככב בתיאטרון מפעם ולפעם, כשהבולט בתפקידיו משלב זה של הקריירה שלו היה במחזהו של מיגל דה סרוואנטס, במחזמר "איש למנשה", בו גילם את הדמות המפורסמת דון קישוט.
מסרטיו המאוחרים נמנים "לורנס איש ערב" (1962) (אותו מחשיב פרר כטוב בתפקידיו), האפוס של ג'ורג' סטיבנס "הסיפור הגדול ביותר" (1965), "קומדיה סקסית של ליל קיץ", של וודי אלן בסרט המדע בדיוני "חולית" (1984) ובקומדיה של מל ברוקס "להיות או לא להיות".