כל מה שרצית לדעת על חוק בדר-עופר:
חוק בדר-עופר הוא הכינוי שניתן לחוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 4) תשל"ג-1973, שהחליף את סעיף 81(ד) לחוק הבחירות לכנסת, ושקובע את חלוקת הקולות בבחירות לכנסת – על ידי "שיטת הממוצעים הגבוהים ביותר" (אנ') – שנותנת עדיפות למפלגות הגדולות, תוך תיקון השיטה הישנה – "שיטת השאריות הגבוהות ביותר" (אנ') – שנתנה עדיפות למפלגות הקטנות.
התיקון החדש קרוי על-שם שני חברי הכנסת שיזמו אותו בישראל, יוחנן בדר מגח"ל ואברהם עופר מהמערך.
השיטה זהה ל"שיטת ג'פרסון" (אנ'), שהנהיג הנשיא האמריקני תומאס ג'פרסון להקצאת מספר חברי הקונגרס למדינות ארצות הברית.
התוצאה הסופית המתקבלת על פי שיטה זו, זהה לתוצאה הסופית המתקבלת על פי שתי השיטות הידועות יותר: "שיטת ד'הונט" (שהציע המתמטיקאי והמשפטן הבלגי ויקטור ד'הונט בשנת 1878), ו"שיטת הגנבך-בישוף" (אנ') (שהציע הפיזיקאי השווייצרי אדוארד הגנבך בישוף באותה תקופה), בעוד ששתי השיטות האחרונות שונות משיטת בדר-עופר (שיטת ג'פרסון) רק בדרך ההגעה לתוצאה הסופית.
השיטה נהוגה בעשרות מדינות נוספות, ובהן צ'ילה, ספרד, פולין, פינלנד וטורקיה.
דרך חלוקה זו הונהגה בזמן הבחירות לאספה המכוננת בשנת 1949, ובוטלה החל מהבחירות לכנסת השנייה.
בחוק הנוכחי נכלל תיקון מס' 4 לחוק הבחירות לכנסת (נוסח משולב), התשכ"ט-1969, שהתקבל בכנסת ב-4 באפריל 1973 והופעל לראשונה בבחירות לכנסת השמינית, שהתקיימו ב-31 בדצמבר 1973.