כל מה שרצית לדעת על חורבת עתרי:
חורבת עתרי היא אתר ארכאולוגי בתחום פארק עדולם שבשפלת יהודה, כ-2 קילומטרים מדרום-מזרח למושב צפרירים.
במקום התקיים כפר בימי בית שני ומעט לאחריו, ונמצאים בו שרידים המדגימים יפה את חיי הכפר בתקופה ההיא.
את האתר חפרו ד"ר בועז זיסו ואמיר גנור.
שמו המקורי של האתר אינו ידוע בוודאות.
לאתר היו מספר שמות, כגון ח' אום סוויד, חורבת שוע, חירבת אל חיח וחורבת חוח.
השם עתרי הוא שם רשמי, שניתן על ידי ועדת השמות הממשלתית ומקורו באוסטרקון שנמצא באתר, אשר שימש ככל הנראה כקבלה חקלאית, ואולי נוקט בשמו של הכפר.
ייתכן ששם הכפר מוזכר על ידי יוסף בן מתתיהו, שכן בתיאורו של חורבן יישובים בשפלת יהודה מוזכר מקום בשם Κάφεθρα, שאפשר לקרותו כ"כפר עתרא"; כך גם בתרגום החדש של "תולדות מלחמת היהודים ברומאים" של ליזה אולמן, בעמ' 423.
במפות סימון השבילים החדשות שם האתר מופיע באופן שגוי "עיטרי".
מוקדי עניין בכפר המשוחזר כוללים נקודת תצפית, מבנה ציבור ומבני מגורים, וכן מספר מערות חצובות: מחסנים תת-קרקעיים, מערכות מסתור, מערת התבליטים, ארבעה מקוואות טהרה, המעידים על הקפדתם היתרה של יהודי המקום בתקופה החשמונאית וההרודיאנית בענייני טומאה וטהרה.
היישוב היהודי נהרס כאמור בשנת 69 לספירה, במהלך המרד הגדול.
לאחר המרד הגדול התחדש היישוב, אם כי לעולם לא חזר לגודל שבימי תפארתו.
תושבי האתר בתקופה זו היו יהודים.
במהלך ההכנות למרד בר כוכבא, 60 שנה מאוחר יותר, התקינו בכפר מערות מסתור, חלקן מסועפות.
המערכות הללו שילבו בתוכן בורות מים קדומים.
בראש הגבעה נמצא קומפלקס גדול של מבנים, הכולל מקווה טהרה, מבנה ציבור גדול שעשוי להיות בית כנסת, מערכת מסתור שאחד מפתחיה נמצא בפינתו של מבנה הציבור הגדול ורובע מגורים.
בהמשך נמצאת גת גדולה שבה ניתן להבחין במשטח הדריכה ובשקע לבורג המעיד על גת משוכללת ועל מרכזיות גידול הגפנים ליין בכלכלת היישוב.
עדויות אחרות מלמדות גם על ייצור שמן זית ודבלות, קולומבריום מלמד על גידול יונים ופלכי נול מלמדים על טוויה של חוטים לצורכי תעשיית טקסטיל.
חשיבותו של האתר נובעת מן העובדה שהוא כמעט ולא נושב בתקופות מאוחרות (להוציא שלב קצר מועד בסוף התקופה הרומית וראשית התקופה הביזאנטית).
מסיבה זו, מבנים ומתקנים חצובים מימי הבית השני וימי מרד בר-כוכבא נותרו במצבם הקדום, כמעט ללא שינוי.
בפעם הראשונה התאפשר לבדוק באופן שלם את תופעת "מערכת-המסתור" ויחסן אל היישוב שמעליהן.
התברר כי בשלב המוקדם (לפני המרד הגדול), היו מתחת לבתי המגורים חדרי-מסתור הכוללים חדר בודד אליו יורדת מחילה.
לקראת מרד בר-כוכבא חוברו חדרים אלה למכלולים מורכבים הכוללים כמה חדרים, פתחי מילוט, וכן חיבור לבור מים.
בצפון האתר נמצאה מערכת מסתור שהפכה למערת קבורה רומית.
מערה זו, המכונה "מערת התבליטים", היא מערכת מסתור קטנה שהוסבה לשמש מערת קבורה בתקופה הרומית המאוחרת, ובה שלושה מקמרי קבורה.
חזיתות שניים מן המקמרים עוטרו בתבליטים, בהם דגמים המוכרים מעולם הקבורה הרומי בביצוע מקומי.
ממצא מיוחד נתגלה בתוך המקווה הסמוך למבנה הציבור: בתוך שכבת אפר שריפה נמצאו עצמות שהשתייכו למורדים ובני משפחותיהם, יחד עם ממצאים ומטבעות מזמן מרד בר-כוכבא.
בין השאר נמצאה עצם חוליית-צוואר חתוכה, המלמדת כי ראש בעליה נערף בחרב.
כיום שוחזר חלקית קומפלקס המבנים מימי הבית השני בידי הקרן הקיימת לישראל, האחראית על האתר.