כל מה שרצית לדעת על חזקה (הלכה):
חֲזָקָה היא עיקרון הלכתי, המאפשר הכרעה במצבי ספק.
ה"חזקה" הוא כינוי להנחה ראשונית הנקבעת לגבי אדם או חפץ, ומבוססת על מצב ראשוני, סברא או רצף התרחשויות.
כלל החזקה הוא שעדיפות זאת נשארת בתוקפה כל עוד לא הוכח אחרת.
לדיני החזקות יש שימוש בכל תחומי ההלכה, כמו בהלכות איסור והיתר, ואף בדברים שתוקפם הוא מדאורייתא, וכן בדיני ממונות.
כך לדוגמה:
"חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו" (דיני ממונות): חזקה שמשמעה שההנחה הבסיסית אודות אדם הנתבע על תשלום חוב בבית דין היא, שאדם יודה (לפחות באופן חלקי) בחובו ולא יעיז פניו בעודו עומד בבית דין מול בעל חובו (כלומר, לא יהיה כפוי טובה ויכפור לחלוטין בהיותו חייב), ועל כן אדם המכחיש לחלוטין את היותו חייב, יהיה נאמן בהיעדר הוכחות אחרות.
"חזקת כשרות" (סטטוס משפטי): הוא הנחה ראשונית, המניחה כי כל יהודי הוא אמין ומקובל לעדות, כל עוד לא הוכח ההיפך.
"חזקת קרקעות" (דיני ממונות): אדם שהחזיק בקרקע במשך שלוש שנים רצופות (כלומר גר בקרקע או עיבד אותה ואכל מפירותיה), אף על פי שהיו עדים שקרקע זו הייתה שייכת לאדם אחר, ישנו תוקף הלכתי לבעלותו של השני על הקרקע, עד שיוכח אחרת (ובתנאי שהאדם יסביר את החזקתו בקרקע בכך שקנה או קיבל את הקרקע).
חזקה יכולה להיסמך על מקרי עבר (כגון שור שנגח או בעל חיים שהזיק שלוש פעמים שהופכים להיות מוּעָדִים), או על טבעו ותכונותיו של אדם, בהמה או נכס.
לדוגמה – חזקה שליח עושה שליחותו.
ישנם תחומי השקה בין דיני רוב לדיני חזקה, שכן על פי רוב ניתן לקבוע חזקה, ורוב יכול להגדיר כי מצב מסוים הוא הפשוט יותר.
לדוגמה, החזקה הקובעת שאישה יולדת בחודש התשיעי, מבוססת על המציאות שמוכיחה כי ברוב המקרים כך הוא המצב.
יש להבחין בהבדל בין ה"חזקה" המשמשת ככלי משפטי והדומה לחזקה במשפט הישראלי, לבין אחד מדרכי הקניינים, הקרוי גם הוא בשם "חזקה", ומשמעו עשיית פעולה מסוימת שנעשית באופן שגרתי רק על ידי הבעלים, ומשמשת כמעשה קניין.