כל מה שרצית לדעת על חמשיר:
חמשיר הוא שיר קצר והיתולי בחרוזים, שבו חמש שורות כאשר כל שורה מכילה 5 מילים (לפי התנאי האידיאלי לחמש מר) (מכאן חמשיר).
השורה הראשונה, השנייה והחמישית חייבות להיות מורכבות משלוש רגליים תלת-הברתיות בעלות אותו משקל, בדרך כלל אנאפסט, והשלישית והרביעית חייבות להיות מורכבות משתי רגליים תלת-הברתיות, גם הן באותו משקל.
השורה הראשונה והשנייה מתחרזות זו עם זו, כך השלישית והרביעית, והחמישית עם הראשונה והשנייה, כך שסכמת החריזה היא א,א,ב,ב,א.
יש הטוענים שמקור הצורה בעיר לימריק שבאירלנד, ומכאן שמו האנגלי של החמשיר, limerick; הסבר אחר לשם הוא שמקורו בצורה שירית דומה ובה פזמון חוזר המסתיים במילה "לימריק".
אופיו של החמשיר הוא היתולי, והעיקרון הוא למצות במסגרתו הקצרה רעיון או נושא.
על פי רוב מוצגת בשורה הראשונה דמות, לעתים קרובות בציון אזור גאוגראפי ("הייתה נערה מאוגנדה").
בהמשך מפותחת אנקדוטה קומית על אודות אותה דמות, והשורה החמישית תהיה בדרך כלל זו שתכלול את ה"פאנצ' ליין".
לעתים קרובות יכלול החמשיר משחק מילים או צלילים.
תת-קבוצה גדולה מאוד של חמשירים הם החמשירים הגסים והפורנוגרפיים.
צורת החמשיר מקושרת בראש ובראשונה לשפה האנגלית.
המשורר הבריטי אדוארד ליר מפורסם בחמשירים שכתב במסגרת שירי איגיון שחיבר לרוב.
העברית אינה מתמסרת בקלות למקצב של החמשיר הקלאסי.
את החמשיר הביא לשפה העברית אורי סלע.
ספר החמשירים הראשון שלו הופיע אמנם רק ב-1967 ודידי מנוסי הקדים אותו בהוצאת הספר "101 חמשירים" בשנת 1958, אך ההיסטוריה של החמשירים העבריים מתחילה בשנות החמישים בשבועון "העולם הזה".
סלע המציא את המילה "חמשיר" והנהיג סוגה ספרותית זו בעברית.
הוא החל בפרסום חמשירים באותן שנים ואף ערך מדור שבו כתב חמשיר ללא השורה האחרונה והקוראים התבקשו להשלים אותו.
לאחר מכן פרסם בקביעות חמשיר יומי ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב", שבו הגיב על אירועים פוליטיים.