כל מה שרצית לדעת על חסן בן אל-צבאח:
חסן בן אל-צבאח (בפרסית: حسن بن صباح; גם חסן אל-צבאח, או בשמו הפרסי חסן-י צבאח) היה מייסד ומנהיג תנועת החשישיון, תנועת מתנקשים שהחזיקו באמונה באסלאם שיעי מהזרם הניזארי.
אל-צבאח נולד סביבות 1050 ומת ב-1124.
היה מאמין בשיעה מהזרם הניזארי שנולד בפרס והיגר למצרים ואחר כך לאזור הרי אַלבֻּרְז שם הקים לעצמו עדת מאמינים שפעלה ככוח של מתנקשים מאומנים שנקראו "חששים" (حشاشين) אשר קנו לעצמם שביתה במצודה העתיקה אַלַמוּת.
חסן-י צבאח, שקורותיו ידועות בעיקר מאסופת ביוגרפיות שיעיות שמבוססת בחלקן, כנראה, על אוטוביוגרפיה של חסן עצמו, נולד בעיר קום שבפרס למשפחה שיעית (כפי הנראה מהזרם התריסרי) מהעיר כופה בדרום עִראק.
משפחתו עברה לראי, שם החלה ההשפעה של הדעוה ("מיסיון") האסמאעלית להשפיע עליו.
לאחר שהמיר את אמונתו, עבר לקהיר שהוקמה זה מכבר על ידי הח'ליפות האסמאעלית הפאטמית.
בדרכו עבר באספהאן ובדמשק והגיע למצרים כעבור שנתיים ב-1078.
במצרים, חסן נקלע למריבת ירושה בין בני הח'ליף אל-מסתנצר.
חסן עמד לצד בנו הבכור ניזאר ולכן נמנה עם בני הזרם הניזארי.
אולם, לצד יריבו אלמסתעל, עמד המצביא הארמני בדר אלג'מאלי.
לאחר עלית אלמסתעל לשלטון, נכלא חסן אך נמלט (או שוחרר) בשעה שהתמוטט המינרט של בית הכלא.
הוא נמלט, או גלה, והגיע לחלב וממנה חזרה לאצפהאן ב-1081.
חסן המשיך את דרכו כדעי (מעין תועמלן) של הזרם הניזארי וקנה לו שליטה בחבלי ההרים של דילם.
הוא הסית את תושבי הכפרים וקנה בעורמה את המצודה העתיקה והחסונה של אלמות (קן הנשר).
בימיו במצודה, התמסר חסן ללמדנות והקים עדת מאמינים שהובאו במסתורי האמונה האסמאעלית ולצד זאת אומנו להתנקש באויבי השיעה במסירות הנפש, עד כדי כך שיצאו להם מוניטין שהם מסממים את עצמם לפני כן בחשיש, ועל כן נקראו "חששים".