כל מה שרצית לדעת על חשמלית ושמה תשוקה (סרט):
חשמלית ושמה תשוקה (באנגלית: A Streetcar Named Desire) הוא סרט זוכה ארבעה פרסי אוסקר שביים איליה קאזאן ב-1951, המבוסס על המחזה זוכה פרס פוליצר של טנסי ויליאמס, אותו גם ביים קאזאן.
בסרט מככבים מרלון ברנדו שגילם את סטנלי, ויוויאן לי שגילמה את בלאנש, קים האנטר וקארל מאלדן.
כל השחקנים הללו, למעט ויוויאן לי, השתתפו בצוות השחקנים של המחזה בברודוויי.
הסרט הופק על ידי סוכן השחקנים-עורך הדין צ'ארלס ק.
פלדמן ויצא לאקרנים על ידי אולפני האחים וורנר.
התסריט, שעבר בדיקות מחודשות במטרה להסיר כל התייחסות להומוסקסואליות, לצד דברים נוספים בהתאם לקוד הייז, נכתב על ידי אוסקר סול.
ב-1993 הוציא הבמאי איליה קאזאן את "חשמלית ושמה תשוקה גרסת הבמאי", על גבי קלטות וידאו.
העריכה המחודשת הוסיפה מספר סצינות שהוסרו בשנת 1951 מהגרסה הסופית של הסרט, בשל דרישותיהם של קבוצות כמו "הליגיון הארצי לצניעות" שטענו להיותן בלתי מוסריות.
הסצינות הורדו בשלב העריכה ללא ידיעתו של קאזאן, זאת למרות שהתסריט עבר בדיקה מחדש עוד בטרם החלו צילומי הסרט.
סך הסצינות שנוספו בגרסה החדשה מתסכמות בכשלוש דקות.
בשנת 1999 נבחר הסרט לשימור בארכיב הסרטים הלאומי של ארצות הברית, לאחר שהוגדר על ידי ספריית הקונגרס כ"בעל חשיבות תרבותית, היסטורית או אסתטית".
פסקול הסרט, שהולחן על ידי אלכס נורת', היה ייחודי בשעתו.
במקום להלחין בשיטת לייטמוטיב המסורתית, נורת' כתב סדרה קצרה של מוזיקה המשקפת את הדינמיקה הפסיכולוגית של הדמויות.
על פסקול הסרט הוא קיבל מועמדות לפרס האוסקר, כשבאותה קטגוריה התמודד פסקול אותו הלחין למחזה נוסף, "מותו של סוכן", שהולחן אף הוא בטכניקה הייחודית (לזמנה) של נורת'.
ובכל זאת הוא הפסיד לפרנץ וקסמן עם סרטו "מקום תחת השמש".