כל מה שרצית לדעת על טיין שאן:
טְייֵן שָׁאן (סינית: 天山) ("ההרים השמימיים"), הוא רכס הרים במרכז אסיה, מצפון וממערב למדבר טַקְלַה מַקָאן באזור הגבול של קזחסטן, קירגיזסטן, אוזבקיסטן והמחוז האויגורי האוטונומי שינג'יאנג שבמערב סין.
השם הנפוץ והנוכחי של הרכס הוא תרגום סיני לשמו האויגורי – "טנגרי טאג" ("הרי הרוח").
אורך הרכס כ-2,500 קילומטרים, בין חאמי בשינג'יאנג במזרח ועד מערב מדבר קיזילקום באוזבקיסטן, אחד משבעת רכסי ההרים הארוכים בעולם.
רוחב הרכס נע בין 250 ל-350 קילומטרים, כשהרוחב המקסימלי כ-800 קילומטרים.
הרכס מוקף משני צדדיו בשישה מדבריות, שהגדול בהם, טקלה מקאן, שוכן מדרום לרכס.
את הרכס ניתן לחלק באופן גס לרכס טיין שאן המזרחי בסין ורכס טיין שאן המערבי בשלוש הארצות האחרות.
במיפוי המערבי הקצה המזרחי של טיין שאן נמצא לפני אורומצ'י, והאזור ממזרח לעיר ידוע כבוגדה שאן.
לעומת זאת, במיפוי הסיני, משושלת האן ועד לימינו, טיין שאן כולל גם את בוגדה שאן ורכס ברקול.
רכס טיין שאן הוא חלק מחגורת ההימלאיה האורוגנית שנוצרה מהתנגשות הלוח ההודי והלוח האירו-אסיאתי בקנוזואיקון.
פסגת רכס טיין שאן היא "פיק פובדי" או "פיק פובדה" ("פסגת הניצחון"), הנמצאת בגובה 7,439 מטר מעל פני הים והיא הנקודה הגבוהה ביותר בקירגיזסטן, הנמצאת על הגבול עם סין.
הפסגה השנייה בגובהה של רכס טיין שאן היא "חאן טנגרי" ("אדון הרוחות"), הנמצאת בגובה של 7,010 מטר מעל פני הים ועל הגבול בין קזחסטן וקירגיזסטן.
מטפסי הרים סיווגו את הפסגות האלה כשתי הפסגות הצפוניות ביותר בעלות גובה של יותר מ-7,000 מטר בעולם.
"טורוגרט פאס", בגובה 3,752 מטר מעל פני הים, נמצאת על הגבול בין קירגיזסטן ומחוז שינשג'יאנג.
הרכס המיוער אלטאו, שנמצא בגובה נמוך יותר בחלק הצפוני של טיין שאן, מאוכלס על ידי שבטי רועים שמדברים בשפות טורקיות.
הנהרות העיקריים הזורמים בטיין שאן הם סיר דאריה, אילי ונהר טארים.
רכס הרי טיין שאן שוכן באזור חם וצחיח של מרכז אסיה, אבל בשל פסגותיו הגבוהות המכוסות שלג-עד מתפקד הרכס כמגדל מים המזרים מים מתוקים ליישובים שבמורדות ההרים ואחראי לקיומן של מערכות אקולוגיות מגוונות, מיערות עבותים ועד נאות מדבר.
נאות מדבר אלו שימשו בעבר תחנות בדרך המשי שדרכה עברו סחורות (וגם רעיונות ודתות) בין מזרח למערב.
בנתיב זה הגיעו הבודהיזם, האסלאם והנצרות הקדומה לסין.
הסינים העריצו את יפי הנוף המשלב הרים מושלגים, יערות ירוקים, אגמים המשקפים את ההרים שסביבם, ומשוררים רבים דוגמת לי באי, צֶן שֶׁן (岑參, בפין-יין Cén Shēn; 770-715) ולוּ יוּאוּ (陸游 1210-1125) ביקרו ברכס וכתבו על יופיו.
אחד מהאירופאים הראשונים שביקר ותיאר בפרטי פרטים את רכס טיין שאן היה המגלה הרוסי פיוטר סמיונוב טיין-שאנסקי בשנת 1856.
ב-21 ביוני 2013 נכללו ארבעה אזורים במחוז שינג'יאנג בהרי טיין שאן כאתר מורשת עולמית בשם שינג'יאנג טיין שאן.