כל מה שרצית לדעת על טפיר הרים:
טפיר הרים (שם מדעי: Tapirus pinchaque), הקטן מבין ארבעת מיני הטפיר, והיחיד אשר חי מחוץ ליערות גשם טרופיים בטבע.
טפיר ההרים מצוי ביערות עננים באנדים בקולומביה ובאקוודור.
ישנם דיווחים על נוכחות של קבוצות קטנות של טפירים בצפון מערב פרו, אולם ייתכן כי אוכלוסיות אלו נכחדו.
טפיר ההרים חי באזורים שגובהם 1,950 מטר עד 4,400 מטר מעל פני הים.
את טפיר ההרים קל לזהות בשל פרוותו צמרירית וצבעה הלבן של שפתו התחתונה.
צבע פרוותו שחור-אפרפר או חום, ולעתים קרובות תלוי במקום שבו הוא חי.
צבע פרוותם באזור הלחיים לרוב בהיר יותר.
אורך גופם של בוגרים כ-1.
8 מטר, וגובהם כ-75 ס"מ עד מטר.
משקלם נע בין 150 ל-225 ק"ג.
הנקבות הן לעתים קרובות גדולות יותר מן הזכרים, אך לרוב לא ניתן להבחין בזוויג על פי גודל הפרט.
בדומה לטפירים אחרים, לטפיר ההרים יש זנב קצר ועבה וחוטם ארוך וגמיש.
להם ארבע בהונות על כל אחת מרגליהן הקדמיות, ושלוש על כל אחת מרגליהן האחוריות.
ההיריון אורך כ-400 יום ובסופו מומלט לרוב גור יחיד (המלטה של מספר גורים בבת אחת נדירה מאוד).
משקלו של הגור בעת הלידה 7 ק"ג וצבע פרוותו, בדומה לטפירים אחרים, חום-אדמדם עם נקודות ופסים לבנים.
בדומה לבוגרים, גם להם יש פרווה צמרירית המסייעת להם בשמירה על חום גופם.
לאחר כשנה צבע פרוותם של הגורים מתעמעם, ובערך באותו הזמן הם נגמלים מיניקה.
הם מגיעים לבגרות מינית בגיל 3 ויכולים לחיות עד 30 שנה.
טפיר ההרים מתקשר באמצעות שריקות.
הזכרים נאבקים על נקבות מיוחמות באמצעות ניסיון לנשוך את הרגל האחורית אחד של השני.
במשך רוב חייהם הטפירים הם יחידאים (סולטירים), כלומר חיים בבדידות, ותרים בעצמם אחר מזונם.
הם פעילים בעיקר מהשקיעה ועד הזריחה, כאשר הם תרים אחר מזון, ובמהלך מרבית היום הם ישנים.
בניסיון להגיע למזון המצוי בגובה, עשוי הטפיר להרים את רגליו הקדמיות כדי להגיע ולתפוס את מזונו באמצעות אפו.
הזכר מסמן את הטריטוריה שלו באמצעות גללים, שתן ושפשוף עצים, לעתים גם הנקבות מסמנות טריטוריה.