כל מה שרצית לדעת על טריומף (מצעד ניצחון):
טריומף, או טריומפוס (triumphus), היה טקס מדיני דתי ברומא העתיקה, שבמהלכו ערכו מצביא וצבאו תהלוכת ניצחון ברחובות העיר רומא.
מקור הטקס הוא כנראה בתרבות האטרוסקית, והוא חדר לרומא בתקופת המלוכה.
הטריומף נערך על ידי המלכים לאחר שהביסו אויבים.
הטריומף, מלבד היבטו המדיני והאישי, לבש גם צביון דתי.
הצבא והטריומפאטור ביצעו שורה של טקסים ומחוות דתיות כלפי האל יופיטר, שסימלו את מילוי הנדרים שנטלו על עצמם לפני יציאתם לקרב.
כיוון שלפי החוק הרומי אסור היה למצביא וצבאו להיכנס לשטח העיר, העניק הסנאט היתר מיוחד למצביא להיכנס לעיר והאריך את תוקף האימפריום של המגיסטראט לשם ביצוע התהלוכה.
במרכז התהלוכה עמדה מרכבת המצביא המנצח, שקיבל את התואר טריומפאטור.
המרכבה הובלה על ידי רביעיית סוסים לבנים.
הטריומפאטור עצמו היה לבוש בבגדים מיוחדים שכללו טוגה בצבע ארגמן, זר עלי דפנה ושרביט, ולידו עמד עבד ציבורי אשר החזיק כתר מעל ראשו ולחש לאוזנו "memento mori" (זכור את המוות), משפט זה נועד על מנת להזכיר למפקד כי הוא רק בן-תמותה.
בראש התהלוכה נישא השלל, ציורים המתארים את קרבות הצבא ושלטים עם רשימות העמים והערים שנוצחו על ידי הרומיים במלחמה.
השבויים החשובים הובלו גם הם, כבולים בשלשלאות, בקדמת התהלוכה.
מאחורי כרכרת המצביא צעד צבאו של המצביא וכן חברי הסנאט והמגיסטראטים השונים שנכחו בעיר.
החיילים הצועדים התחילו את התהלוכה בשדה מרס, נכנסו לעיר דרך שער הטריומף, עברו בפורום רומאנום וסיימו בגבעת הקפיטולין שם הקריב הטריומפאטר קורבן לאל יופיטר והקדיש לו זר דפנה.
לאחר סיום התהלוכה נערכה סעודה חגיגית לצבא, אזרחי רומא וחברי הסנאט.
השבויים הוצאו להורג לרוב עם סיום הטריומף.
בסוף תקופת הרפובליקה ניתנה זכות טריומף גם למצביאים חסרי אימפריום, לדוגמה פומפיוס.
בתקופת הקיסרות הרומית רק לקיסר ולבני משפחתו הוענק טריומף, בעוד שמצביאים שהצטיינו בפיקוד על חזית בקרב קיבלו את אות הטריומף.
הקיסרים עצמם התהדרו בלבוש הטריומפטואר כשרצו בכך ואף יכלו להעניק את זכות זו לאחרים.
לעתים הוקמו מבנים שמנציחים את הטריומף, כגון קשת קונסטנטינוס, שער טיטוס, ושער טיטוס (קירקוס מקסימוס).