כל מה שרצית לדעת על יום עבודה בן 8 שעות:
התנועה למען יום עבודה בן 8 שעות, או שבוע עבודה בן 40 שעות, הייתה תנועה חברתית שנאבקה למען הגבלת יום העבודה ל-8 שעות.
מקורה של התנועה בתקופת המהפכה התעשייתית בבריטניה, שבה הייצור התעשייתי במפעלים גדולים שינה את אורח החיים של האדם העובד, וכפה שעות עבודה ארוכות, ותנאי עבודה קשים.
תנאי העבודה היו ללא פיקוח, וכתוצאה מכך נפגעה בריאותם ורווחתם של העובדים.
בתקופה זו, העסקת ילדים הייתה דבר שבשגרה, ויום העבודה ארך בין 10 ל-16 שעות, שישה ימים בשבוע.
הסוציאליסט, רוברט אואן, העלה את הדרישה ליום עבודה בן 10 שעות בשנת 1810, ויישם אותו בבית החרושת שלו בניו לאנארק.
בשנת 1817 הוא ניסח את הדרישה ליום עבודה בן 8 שעות.
נשים וילדים באנגליה קיבלו את הזכות ליום עבודה בן 10 שעות בשנת 1847.
העובדים בצרפת זכו ביום עבודה בן 12 שעות לאחר הקמת הרפובליקה הצרפתית השנייה.
הדרישה לקיצור יום העבודה ושיפור תנאי העבודה הייתה חלק מהמאבק הכללי של הצ'ארטיסטים והתאגדויות העובדים הראשונות.
הסתדרות הפועלים הבינלאומית אימצה את הדרישה ליום עבודה בן 8 שעות בקונגרס הראשון שלה בעיר ז'נבה, ואף הגדירה אותו כתנאי הכרחי, שבלעדיו לא יתאפשרו שיפור תנאי העבודה ושחרורו של מעמד הפועלים.
על אף שהיה מספר מצומצם של עובדים מיומנים בניו זילנד ואוסטרליה שזכו ליום עבודה בן 8 שעות בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-19, הזכות הזו אושרה בצורה נרחבת בעולם המערבי, רק בתחילת ואמצע המאה ה-20.
בשנת 1899, לאור מחאת תושבי האי, המושל בפוארטו ריקו החליט לתת לתושבים זכויות רבות בכל תחומי החיים, ביניהן גם הזכות ל-8 שעות עבודה ביום.
בכך, פוארטו ריקו הייתה הישות הראשונה בעולם אשר העובדים בה קיבלו את זכות זו.
השביתה הכללית בברצלונה בשנת 1919 הביאה לכך שספרד הייתה המדינה הראשונה בעולם בה הושגה הסכמה ליום עבודה של שמונה שעות בלבד.
לאחר המהפכה המקסיקנית בעשור השני של המאה העשרים, אומצה במקסיקו חוקה חדשה בשנת 1917, בה ניתנו לעובדים זכויות רבות, ביניהן יום עבודה בן 8 שעות.
בצרפת, חוק 40 השעות נחקק בשנת 1936.
הצלחת המאבק לקחה חלק מחגיגות האחד במאי הראשונות במדינות ותרבויות רבות.
קרל מרקס ראה את יום העבודה בן 8 השעות כנושא בעל חשיבות רבה לבריאות העובדים, וכתב בקפיטל: "על ידי הארכת יום העבודה, ולכן, ייצור קפיטליסטי .
.
.
לא רק מייצר הידרדרות של כוח עבודת אדם על ידי שדידת תנאיו הנורמליים, הפיזיים והמוסריים, אלא גם מייצר את התשישות ואת המוות בטרם עת של כוח העבודה הזה עצמו.
"
נלקח מויקיפדיה