כל מה שרצית לדעת על יוסף עופר (חוקר תנ"ך):
יוסף עופר (נולד ב-1955 בתל אביב) הוא ראש המחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן, ומלמד גם בחוג לתנ"ך במכללת הרצוג שבאלון שבות.
תחומי המחקר העיקריים שלו הם המסורה למקרא ופרשנות המקרא.
כמו כן הוא עוסק בעברית החדשה וערך ספרים בתחומים שונים.
עופר חקר את כתר ארם צובא ופרסם כמה עדויות חשובות על החלקים שאבדו מכתב היד: רשימותיו של פרופ' משה דוד קאסוטו, התנ"ך של רבי שלום שכנא ילין וארכיונו של י"ז בער.
כן שימש אחראי מדעי על מהדורת התנ"ך המפוארת הנושאת את השם "תנ"ך האוניברסיטה העברית" (2000).
ספרו על המסורה הבבלית (הוצאת האקדמיה ללשון העברית ומאגנס, 2001) הוא מחקר חלוצי בתחום זה.
כמו כן ערך ועדכן את ספרו של ישראל ייבין מבוא למסורה (2003) ואת המהדורה החדשה של חיבור המסורה מנחת שי לרבי ידידיה שלמה נורצי (איטליה, המאה הי"ז), שהתקין ד"ר צבי בצר (2005).
בתחום פרשנות המקרא בימי הביניים פרסם כמה מחקרים על דרכי פרשנותם של רש"י, רשב"ם וחזקוני ועל כתבי-היד של פירושיהם.
בשנת 2013 פרסם יחד עם ד"ר יהונתן יעקבס את הספר תוספות רמב"ן לפירושו לתורה שנכתבו בארץ ישראל.
בשנת במסגרת מפעל "מקראות גדולות הכתר" באוניברסיטת בר-אילן עסק בפרשנות חמש מגילות.
כמו כן הדריך תלמידי מחקר רבים בתחום זה.
עסק גם במנהגי הקריאה בתורה וההפטרה בארץ ישראל ובבבל, וערך רשימה מקיפה של קטעי הגניזה שבהם הפטרות ארץ-ישראליות לפי המנהג התלת-שנתי.
עופר הוא חבר האקדמיה ללשון העברית (חבר יועץ משנת תשס"א-2001 וחבר מלא משנת תשע"א-2011) ויושב ראש ועדת הדקדוק של האקדמיה.
שימש בה מזכיר מדעי במשך עשר שנים בערך, ונתוודע אל בעיות הלשון האופייניות לעברית החדשה ולדרכה של האקדמיה ללשון העברית בפתרונן.
בתחום זה עסק גם בהוראתו האקדמית בחוג ללשון העברית באוניברסיטה העברית בירושלים ובמכללת הרצוג באלון שבות, ופרסם כמה מאמרים הנוגעים לעברית החדשה.
עופר ערך את ספריו של הרב מרדכי ברויאר פרקי בראשית (תשנ"ח), תורת הבחינות (תשס"ה) ופרקי ישעיהו (תש"ע), והשתתף בעריכת קובצי המחקרים עיוני מקרא ופרשנות כרך ז (בר-אילן, תשס"ה) ותשורה לעמוס (תשס"ז).
זה עשרים שנה הוא משתתף בעריכת כתב-העת מגדים – ביטאון לענייני תנ"ך, היוצא לאור במכללת הרצוג, והוא חבר במערכת כתב-העת "לשוננו לעם" של האקדמיה ללשון העברית והביטאון התורני "מעלין בקודש" לענייני המקדש וקדשיו.
בשנים תשנ"ט-תש"ס היה החוקר הראשון במרכז בן-יהודה לחקר תולדות הלשון העברית.