כל מה שרצית לדעת על יזיד הראשון:
יזיד אבן מעאויה איבן אבו סופיין (645-683) (בערבית يزيد بن معاوية بن أبي سفيان) או יזיד הראשון לבית אומיה שימש כח'ליף בין השנים 680 ל-683.
יזיד החל את דרכו כמפקד צבאותיו של אביו, הח'ליף מעאויה, בשנים 674-680 פיקד יזיד על סידרה של התקפות על העיר קונסטנטינופול ואזורים סמוכים באסיה הקטנה ובאיים הסמוכים כגון רודוס.
התקפות אלו הרחיבו את גבול האימפריה המוסלמית והזרימו אליה מיסים רבים מן השטחים החדשים.
הח'ליף מעאויה ביקש להעביר את השלטון בירושה לבנו.
היה זה תקדים לגבי הח'ליפות שעד אז עברה בהחלטת מועצה (שורא) או לאחר מאבקי כוח בעילית המוסלמית, אך לא בין אב לבן.
העברת השלטון ליזיד גרם לתסיסה במספר מגזרים בחברה המוסלמית: בקרב ערביי עיראק, ובעיקר כופה, נוצר חשש כי ארצם תהפך לשולית באימפריה הערבית המתהווה, כך גם לגבי בני שבט קורייש שבמכה שאיבדו את הסמכות למנות את הח'ליף, וענפים שונים במשפחת אומיה.
בשנת 680 עלה יזיד לשלטון וירש את כס אביו.
תוך זמן קצר נתקל שלטונו באופוזיציה- למרות תבוסתו של הח'ליף עלי לבני אומיה נשארו רבים בעולם המוסלמי נאמנים למשפחתו של הח'ליף עלי בן אבי טאלב.
בנו הבכור של עלי- חסן בן עלי בחר שלא לתבוע לעצמו את הח'ליפות, לעומתו, אחיו הצעיר, חוסיין בן עלי יצא למאבק על מנת להשיב למשפחתו את הבכורה בעולם המוסלמי.
זמן קצר לאחר עלייתו של יזיד הראשון לשלטון יצא אל חוסיין מעירו מדינה עם מספר קטן של נאמנים לכיוון כופה על מנת להתאחד עם תומכיו.
מושל עיראק מטעם יזיד – עבדאללה בן יזיד, יירט את אל חוסיין ונאמניו בכרבלא – כפר קטן בדרך לכופה.
כאשר אנשיו של אל חוסיין סובלים מחוסר ציוד ומים פרץ קרב קצר שבסופו נהרגו חוסיין ואנשיו.
מוקד התנגדות נוסף לשלטונו של יזיד היו תושבי הערים הקדושות מכה ואל מדינה, אלו לא השלימו עם העברת הח'ליפות מאב לבן ועם ביטול השורא הקובעת את זהות הח'ליף.
בנוסף, תושבי אל מדינה מחו על מפעלי החקלאות שיזמו יזיד ואביו מעאויה, מפעלים שמשמעותם שלטון בעלי קרקעות הנמצאים בסוריה על האוכלוסייה המקומית.
בשנת 683 פרץ מרד באל מדינה, ותושבי העיר הצליחו לגרש את בני משפחת אומיה שבעיר, אך בתוך זמן קצר שלח יזיד כוחות סורים לדיכוי המרד.
לאחר דיכוי המרד במדינה פנה הצבא לדיכוי מרד במכה.
בעוד הצבא האומיי בדרכו למכה נפטר יזיד במדבר.
את מקומו ירש בנו הצעיר, מועאויה, אך זה נפטר בתוך מספר חודשים.
בכך תמה תקופת שלטונם של ענף בני אבו סופיאן בבית אומייה.