כל מה שרצית לדעת על יריחו (אקדח):
יריחו 941 הוא אקדח שפותח במהלך שנות השמונים של המאה ה-20 על ידי התעשייה הצבאית הישראלית (תע"ש).
הפיתוח הסתייע בחברת "טנפוליו" האיטלקית, ועיצובו הסופי של האקדח דומה מאוד לזה של אקדחי טנפוליו, שהם עצמם העתק של האקדח הצ'כי המפורסם CZ-75.
הספרות '941' באינדקס של הדגם המקורי באות לציין את שני סוגי התחמושת שהיו זמינים בהתחלה לאקדח: כדור ה-9 מ"מ לוגר (9×19) הפופולרי, וכדור ה-41AE.
(עשרה מ"מ), אשר פותח ב-1986 על ידי החברה האמריקנית Action Arms.
כדור זה, שבעצם זהה ל-40S&W.
ה"מודרני" יותר, תוכנן כדי לשמש אקדחי 9 מ"מ, עם התאמות מינימליות (קנה וקפיץ חדשים, ואפשרית גם מחסנית חדשה).
אקדחי יריחו הראשונים סופקו לעתים קרובות עם שני סטים של קנים וקפיצים הניתנים להחלפה: האחד מתאים ל-9 מ"מ, והשני ל-41AE.
אף על פי ש-41AE היה כדור טוב, ולא נחות בשום מאפיין לעומת כדור ה-40S&W.
המתחרה, הוא לא זכה לתמיכה שיווקית חזקה, ולא הצליח "לתפוס" בשוק.
עקב הכישלון למכור את הקליבר הזה לציבור, הוא הושמט לבסוף מפס היצור של היריחו והוחלף על ידי ה-40S&W.
בהמשך הצטרפו למשפחת יריחו גם אקדחים בקוטר 0.
45 אינץ' -45ACP.
בסוף שנות ה-80 נכנס היריחו לשימוש במשטרת ישראל ביחידות מובחרות של צה"ל ובכמה גופי ביטחון אזרחיים, והחליף למעשה את אקדח ה-FN HP בתור אקדח השירות הסטנדרטי של היחידות האזרחיות.
בשנת 1996 המעמד של היריחו בישראל ספג מהלומה כאשר האקדח האוסטרי גלוק 19C זכה במכרז של השב"כ להיות הנשק החדש עבור הסוכנים שלו ויחידת אבטחת האישים.
זמן קצר לאחר מכן, גם הימ"מ החליפה את היריחו, לטובת אקדחי גלוק 17 ו-19.
היריחו מיוצא מישראל באופן נרחב, (בעיקר לארצות הברית) תחת מגוון שמות, השונים מהשם המקורי של האקדח.
הייבואנית העיקרית של היריחו לארצות הברית, .
Magnum Research Inc, ייבאה את האקדחים תחת שמות מסחריים כמו “Baby Eagle”, “Baby Desert Eagle” ו-"Desert Eagle", בניסיון לנצל את ההצלחה המסחרית של אקדח "נשר המדבר" הגדול הרבה יותר, ושונה לגמרי מהיריחו, אשר יוצר גם הוא על ידי תע"ש, ושווק על ידי Magnum Research.
בניגוד לנשר המדבר, שפותח למטרות ספורט, יריחו הוא נשק להגנה עצמית.