כל מה שרצית לדעת על כלכלה נאו-קלאסית:
כלכלה נאו-קלאסית הוא שם שניתן לקבוצה של אסכולות בתחום הכלכלה, שהבדלים רבים ביניהן, אך משותפת להן ראיית הכלכלה כשדה בו פועלים השחקנים אך ורק או בעיקר להשגת תועלת ורווח מרביים, בתנאים הנשלטים על–ידי ביקוש והיצע והניתנים לניתוח מדעי אמפירי מדויק.
הכלכלנים הנאו-קלאסיים מדגישים את חשיבות שיווי-המשקל בשוק, כשמצב של שיווי-משקל מושלם נחשב ל'פתרון' של רוב בעיות מקסום הרווח בפניהן ניצבים השחקנים בשוק.
את המונח "כלכלה נאו-קלאסית" טבע לראשונה הכלכלן האמריקני תורסטן ובלן.
על אף שהתאוריה הנאו קלאסית מנוסחת בתנאים של שוק מושלם ותחרות משוכללת, נוסחה התאוריה הנאו קלאסית מבחינה היסטורית בהתאם לשיטה המוניטרית ולהתפתחות המדינות המודרניות שאינם שוק מושלם מחסמים בירוקרטים.
החשיבה הכלכלית הקלאסית המקובלת, כפי שהתפתחה עד אמצע המאה התשע עשרה, ראתה במחירים (או ערך החליפין) של מוצרים פועל יוצא של העלויות המעורבות בייצורם (דבר הבאה לידי ניסוח בתאוריית הערך של העבודה).
מנקודת מבטם של הוגים במסורת זו, כמו תומס רוברט מלתוס, אדם סמית, דייוויד ריקרדו, ג'ון סטיוארט מיל או קרל מרקס, העלויות של הגורמים השונים העוסקים בייצור: ממעבדי חומר הגלם וכלה בפועל המייצר אותם, היו אמורות להתגלם בערך החליפין (כלומר, המחיר) של המוצר.
גישה זו, הרואה בעלויות הייצור את חזות הכול, הייתה כרוכה לפי עיני הכלכלנים הנאו קלאסים בבעיות.
הראשונה שבהן הייתה העובדה שהמחירים בשוק לא שיקפו בהכרח את ה"ערך" המבוסס על עלות.
אנשים היו מוכנים לשלם יותר עבור מוצרים שבעיניהם היו "שווים יותר".
היה ברור כי חסר דבר מה מהותי, שיוכל להסביר כיצד נקבע ערכו של דבר בלי להניח שערכו נובע באופן בלעדי מערך שהוטמע בו, בחומרים ובעבודה.