כל מה שרצית לדעת על כתב מחובר:
כתב מחובר הוא סגנון כתיבה בו סמלי השפה נכתבים במחובר ובשטף, לרוב על מנת לאפשר כתיבה מהירה יותר.
בכתיבה שגרתית בכתב יד הכתב המחובר הוא שילוב של חיבורים והנפות-עט, זאת גם אם פורמלית כל האותיות אמורות להיות מחוברות.
באלפבית הלטיני, הקירילי, הבנגלי והערבי מרבית או כל האותיות במילה מחוברות, כך שלעתים מילה נכתבת במשיכת קולמוס יחידה.
באלפבית הערבי הכתב המחובר משמש הן לכתב יד והן לדפוס, בעוד באלפבית אחרים בהם מתקיים כתב מחובר קיימת הבחנה בינו לבין כתב-דפוס.
באלפבית העברי משמש הכתב העברי הרהוט ככתב יד, ואינו מחובר.
גם כתב היד ששימש ברומא העתיקה לא היה מחובר.
מקור הכתב המחובר הינו ביתרונות המעשיים של כתיבה מהירה ומיעוט הנפות עט, אשר התחייבו בשל חסרונותיו של הקולמוס כמכשיר כתיבה.
קולמוסים הם שבירים ובשימוש לא נכון הדיו מותז מהם ומכתים את המצע.
כך גם עטי ציפורן, שהינם יציבים יותר אך עדיין מגבילים.