כל מה שרצית לדעת על לא תרצח:
לֹא תִרְצָח הוא הדיבר השישי בעשרת הדיברות.
הדיבר "לא תרצח" הוא גם אחת משבע מצוות בני נח, ולכן לפי התורה אסור לאף אדם להרוג אדם אחר, למעט מקרים מיוחדים שנקבעו בהלכה היהודית, כגון מחיית זכר עמלק, מיתת בי"ד ורודף ומוסר.
על פי ההלכה היהודית, אדם העובר על הלאו "לא תרצח" חייב במיתה לאחר שיועמד למשפט אלא אם מדובר במקרה של רצח בשוגג ואז ההורג גולה לעיר מקלט.
האיסור מוגדר כלאו, כלומר איסור שהתורה מציינת במפורש ובלשון של "לא תעשה" כך וכך.
הציווי מופיע בפרשת יתרו שבספר שמות, ובפרשת ואתחנן שבספר דברים בעשרת הדברות.
איסור הרצח נדון במקומות נוספים בתורה, אך הלאו מופיע רק בעשרת הדברות.
בנוסף, על-פי ההלכה היהודית, "לא תרצח" הוא אחד משלושת החוקים שאיסורם הוא בגדר "ייהרג ובל יעבור", בנוסף לעבודה זרה וגילוי עריות.
לאחר שנגזר דינו של ההורג אדם בכוונה ומדעת עצמו (במזיד) בבית דין, ממונה "שליח בית דין" שתפקידו להרוג את הרוצח.
הרמב"ם מסכם את הדין במשנה תורה:
"כל הורג נפש אדם מישראל – עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תרצח" (שמות כ, יב'; דברים ה, טז' ).
ואם רצח בזדון בפני עדים – מיתתו בסיף, שנאמר "נקום יינקם" (שמות כא',כ).
מפי השמועה למדו שזו מיתת סיף; בין שהרג את חברו בברזל, בין ששרפו באש – מיתתו בסיף".
הרמב"ן דורש את הלאו "לא תרצח":
"הנה צויתיך להודות שאני בורא את הכול בלב ובמעשה, ולכבד האבות בעבור שהם משתתפים ביצירה, אם כן השמר פן תחבל מעשה ידי ותשפוך דם האדם אשר בראתי לכבודי ולהודות לי בכל אלה.
.
.
כי תחבל עניין כבוד האבות לכפור באמת ולהודות בשקר, כי לא ידעו את אביהם ויתנו כבודם לאחר, כאשר יעשו עובדי ע"ז אומרים לעץ אבי אתה (ירמיה, ב, כז), ולא ידעו אביהם שבראם מאין.
ואחר כן הזהיר לא תגנוב נפש, כי הוא כמו כן גורם כזאת.
וכן סדר המצות בחומרן ועונשן כך הוא, אחר ע"ז שפיכות דמים.
.
.
"
מקורות מקראיים
שמות, כ', י"ב
דברים, ה, ט"ז