כל מה שרצית לדעת על לוטפיסק:
לוטפיסק (בנורבגית: Lutefisk; בשבדית: Lutfisk) הוא מאכל מהמטבח הנורבגי, השבדי והפיני העשוי מדג מומלח ומיובש וממי בורית.
לרוב המאכל מיוצר מדג בקלה.
הדגים מושרים במים קרים למשך חמישה – שישה ימים (המים מוחלפים מידי יום), לאחר מכן מושרה הדג בתמיסה המורכבת ממים קרים וממי בורית למשך יומיים נוספים.
בסיום התהליך הדגים התנפחו ומרקמם הפך למקפא, וכן הם הפכו לבסיס שלו ערך הגבה של 11 – 12.
לאחר מכן משרים את הדג למשך שישה ימים נוספים במים על מנת להפחית את הבסיסיות של המאכל.
בתום התהליך מבשלים את הדגים.
בפינלנד משתמשים בתמיסה המכילה אפר עצי תרזה, וזאת בשל הכמות הגבוה באשלגן פחמתי וזרחן פחמתי באפר זה מחד, והבסיסיות הנמוכה יותר מאשר זו של מי הבורית מאידך.
השריה ארוכה מידי בתמיסה הבסיסית יכולה להביא לסבוניזציה של השומן בדגים.
הדגים מבושלים במשך זמן קצר.
בחלק משיטות הבישול מכוסים הדגים במלח זמן קצר לפני הבישול, וזה מוסר מהדגים טרם הבישול; הליך זה יוצר מרקם קשיח יותר בשל הוצאת הנוזלים מהדגים.
הבישול מבוצע בסיר מכוסה, כשהדג מאודה במשך כ-20 דקות, או נאפה בתנור בחום של 225 מעלות במשך של כ-45 דקות.
המאכל פופולרי במדינות הנורדיות וכן בארצות הברית ובקנדה בקרב מהגרים ממדינות אלה, ונאכל לרוב בסמוך לחג המולד.
המאכל מוגש כתוספת לצד בייקון, מחית אפונה, ותפוחי אדמה מבושלים או אפויים, וכן לצד רוטב לבן או חמאה מומסת.
מקורו של המאכל בימי הביניים, והוא עושה שימוש בדגים מיובשים – שהיו אמצעי השימור המרכזי של דגים בארצות הנורדיות (בשל מחירו הגבוה של המלח).
המאכל נאכל בחג המולד כשריד למנהג הקתולי שלא לאכול מאכלי בשר בערב חג המולד.
מאחר שבתקופה זו, בשל סערות בים, לא יצאו דייגים אל הים, מקור המזון העיקרי היה דגים מיובשים, שאותם היה צריך להשרות ולבשל.
ההתייחסות ראשונה למאכל זה קיימת ברשומות שבדיות משנת 1540.