כל מה שרצית לדעת על לוקינו ויסקונטי:
לוקינו ויסקונטי, דוכס מודרונֶה (באיטלקית: Luchino Visconti di Modrone; 2 בנובמבר 1906 – 17 במרץ 1976) היה במאי תיאטרון, במאי קולנוע וסופר איטלקי, מאבות הנאו-ריאליזם האיטלקי.
הוא נולד למשפחת אצולה עשירה (אחת מהעשירות בצפון איטליה) במילנו.
בגיל 30 עבר לפריז והחל לעסוק בקולנוע כעוזר במאי שלישי בסרטו של ז'ן רנואר (Une partie de campagne (1936, הודות להיכרות עם ידידה משותפת, קוקו שאנל.
לאחר סיור קצר בארצות הברית, שם ביקר בהוליווד, הוא שב לאיטליה להיות עוזרו של רנואר שוב, הפעם בסרט (La Tosca (1939, הפקה שהופסקה באמצעה בשל מלחמת העולם השנייה, ואחר כך הושלמה על ידי הבמאי הגרמני קרל קוך.
ויסקונטי הצטרף, יחד עם רוברטו רוסליני ל-salotto של ויטוריו מוסוליני (בנו של בניטו מוסוליני, שהפך באותה תקופה לפטרון הקולנוע ואומנויות אחרות) ושם, ככל הנראה, פגש גם את פדריקו פליני.
יחד עם ג'אני פוצ'יני, אנטוניו פייטרנג'לי וג'וזפה דה סנטיס כתב את התסריט לסרטו הראשון כבמאי: Ossessione ("אובססיה") (1943), סרט הנאו-ריאליזם האיטלקי הראשון, שהוא עיבוד לא רשמי ולא מאושר לספרו של ג'יימס מ.
קיין "הדוור מצלצל פעמיים".
ויסקונטי היה גם במאי תיאטרון מהולל.
בשנים 1960-1946 הוא ביים הופעות רבות של קבוצת התיאטרון רינה מורלי-פאולו סטופה, עם ויטוריו גסמן, כמו גם מספר אופרות ובהן ההעלאה מחדש של יצירתו של גאטנו דוניצטי "אנה בולנה" (על חייה של המלכה אן בולין) בלה סקאלה בשנת 1957 בכיכובה של מריה קאלאס.
הוא נפטר ברומא בגיל 69.