כל מה שרצית לדעת על למחרת:
לְמָחֳרָת הוא שיר מאת המשוררת לאה גולדברג, המהווה את הפרק החמישי והאחרון במחזור שיריה "שברי סערה".
מחזור השירים התפרסם בשנת 1957 בגיליון ה-13 והאחרון של כתב העת הספרותי "אורלוגין" של אברהם שלונסקי, שהופיע בהוצאת ספרית פועלים, והוא נדפס שוב ב-1959 באסופת שיריה של גולדברג "מוקדם ומאוחר", שראתה אור באותה הוצאה.
השיר ידוע גם בשורתו הראשונה, הירוק היום ירוק מאוד, וכן (בעקבות יהודית רביץ) בשורה ומאוד לא פשוט לחכות.
השיר נכלל באלבומה המצליח של רביץ "ומאוד לא פשוט לחכות" (הליקון, 1993) – אלבום שירי משוררים (גולדברג, דליה רביקוביץ, יהודה עמיחי ואסתר שמיר) שרביץ הלחינה, עיבדה וביצעה בסגנון רוקיסטי.
אחד משני שיריה הנוספים של גולדברג הנכללים באלבום, "הגננים היום עצובים", הוא הרביעי במחזור "שברי סערה".
מחזור השירים "שברי סערה", שנחתם בשיר "למחרת", משלב בין תופעות טבע למצבי נפש.
השיר בנוי משני בתים בני שש שורות כל אחד.
הוא מבטא אינטנסיביות באמצעות חזרות מרובות – אנאפורות בתחילת השורות ואפיפורות בסופן – והלחמה של משפט למשפט בשימוש בו' החיבור.
המשוררת רואה את הצבעים שבשיר בעוצמה רבה: הירוק – "ירוק מאוד", והאפור – "אפור מאוד", עם "קצת שחור[;] ואין לובן בעיר".
המשורר והמבקר רפי וייכרט מצביע על ניגוד בצבעוניות שבשיר: בין הירוק, המסמל פריחה וחיים, לאפור ולשחור – של העננות הכבדה בחוץ או של קדרות הנפש, שכן "הנסער היום נסער מאוד".
הסערה קשורה בזיכרונות העבר המכאיב, ואף שהיא מאוזנת באופן חלקי על ידי ציפייה לעתיד, היא מנתקת את הקשר של המשוררת להווה ("והעבר היום – עבר מאוד / קצת עתיד, ואין הווה באוויר").
הרוח, שבשיר הראשון במחזור מדכא כל קול או רצון לחיים, מקשה עתה על הנשימה ואף על קיום חשיבה סדורה.
המשוררת מעידה – עדות "ישיר[ה] ומלא[ת] חשיפה", לדעת וייכרט – כי "מאוד לא פשוט לחכות": לקשת בענן ושמים בהירים אחרי הסערה, לבהירות מנטלית אחרי סערת הנפש, או אף לאהבה שתפציע אחרי הבדידות.
במקום לסיים את השיר באקורד הפסימי של המשבר, "הסערה נוגעת בריסים / ומשתבר כל רגע לרסיסים", בחרה המשוררת לחזור על נקודת ההנחה שבשורה הראשונה: "אך הירוק היום ירוק מאוד".
לדברי וייכרט,["הסערה נוגעת בריסים / ומשתבר כל רגע לרסיסים"] זה סיום טרגי מצוין, בצמד שורות בעלות חרוז מושלם.
אבל גולדברג לא מחפשת את האסתטיקה של החתימה השירית.
היא תרה אחר ההצדקה להמשך החיים.
לכן חשוב לה לחזור אל שורת הפתיחה ולהתעקש ש"הירוק היום ירוק מאוד".
המילה החד-הברתית, "אך", שבראש השורה האחרונה עושה את כל ההבדל והופכת את השיר מתיאור של תבוסה לניצחון הרוח האנושית על כל גליו ומשבריו של סער הקיום.
נלקח מויקיפדיה