כל מה שרצית לדעת על מבצע ארי-הים:
מבצע ארי-הים (בגרמנית: Unternehmen Seelöwe) הוא השם שניתן לפלישה מתוכננת של גרמניה הנאצית לבריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה.
המבצע מעולם לא יצא אל הפועל (וחוץ מאיי התעלה גרמניה לא כבשה שום שטח בריטי באירופה במשך מלחמה זו).
ההכנות למבצע החלו לאחר כיבוש צרפת, כשהגרמנים חשו שהם כבר ניצחו במלחמה במערב.
הואיל ובריטניה לא הייתה מוכנה לפתוח בשיחות שלום עם גרמניה, הגרמנים חיפשו דרכים להפחית את ההתנגדות הבריטית לשלום בין המדינות.
האדמירל אריך רדר, מפקד הצי הגרמני, הקריגסמרין, היה אחראי לביצוע מספר רב של מחקרים אשר בדקו את הסבירות למתקפה גרמנית ימית לאורך תעלת למאנש.
המחקרים הראשונים אשר נערכו בסביבות נובמבר 1939 קבעו מספר תנאים מוקדמים להצלחת התקיפה:
יש להשמיד את הכוח הימי של האויב או למנוע ממנו להתערב.
יש להשמיד את חיל האוויר המלכותי.
הכרחי להרוס את ההגנות (ביצורים) בחוף.
יש למנוע מהבריטים לתקוף את הכח הפולש.
מטה פיקוד כוחות היבשה תיכנן פלישה של תשע דיוויזיות מהים ועוד שתיים דרך האוויר.
אתר הפלישה הנבחר היה החוף בין דובר לפורטסמות'.
הפלישה נדחתה למועד מאוחר יותר ב־17 בספטמבר 1940, ולבסוף בוטלה.
אדולף היטלר היה משוכנע שבריטניה תיכנע לאחר המפלה של ברית המועצות עקב תחילתו של מבצע ברברוסה ביוני 1941.
בריטניה הייתה אמורה להישאר מבודדת באירופה ללא בעלות ברית ולהיכנע במהירות.
כניסתה של ארצות הברית למלחמה, והמהפך בסטלינגרד גרמו לסגירת חלון ההזדמנויות שבו מבצע ארי-הים היה יכול להצליח.
הכישלון לסיים את המלחמה במערב יגרום להתממשות האזהרות בדבר מלחמה גרמנית בשתי החזיתות.
הקרב על בריטניה היה חלק ממבצע נשר שנועד במקור לאפשר ללופטוואפה להשיג עליונות אווירית (על פני חיל האוויר המלכותי) וכך לאפשר לצי לחצות את התעלה.
יותר מאוחר התרכז הלופטוואפה בעיקר בהפצצה אסטרטגית של בריטניה שנודעה בשם הבליץ על בריטניה.
הסירות שיועדו למבצע הפכו לסירות על הריין.
רובם של האנליסטים הצבאיים בימינו אינם מאמינים כי למבצע ארי-הים היה סיכוי להצליח אם אכן היה מתבצע.
הקושי העיקרי היה הצי הגרמני החלש ביחס לצי המלכותי.
יתר על כן, האבידות בכח אדם ובחומרי גלם אשר הצנחנים הגרמנים ספגו בארצות השפלה במאי היו רבות ולא ניתן היה להשלים את מצבת כח האדם בעת שהמבצע היה אמור לצאת לפועל.
עם זאת יש לזכור שהעליונות הבריטית בים לא הייתה כה גדולה.
רוב הצי המלכותי היה באוקיינוס האטלנטי (מגן על שיירות האספקה), וכמו כן היו לבריטים כוחות בים התיכון.
למרות כל זאת לבריטים הייתה עדיין עליונות מספרית על פני הגרמנים בימים ליד בריטניה.
במשחקי מלחמה שנערכו ב-1974 באקדמיה הצבאית המלכותית, תוך הנחה שהלופטוואפה עדיין לא השיג עליונות אווירית מוחלטת, הגרמנים היו מסוגלים להקים ראש חוף באנגליה, אך לאחר מספר ימים חיל הים המלכותי היה מסוגל לנתק את האספקה של הגרמנים לחיילים בחוף דבר אשר היה מוביל לבידודם ובסופו של דבר לכניעתם.
אולם, כיום נראה שלא היה צורך בפלישה ימית גדולה (כפי שתוכנן).
ממסמכים מסווגים של הקבינט הבריטי אשר שוחררו לציבור ב-1998 עולה כי לאחר הכישלון של הכוחות הבריטים באירופה למנוע את נפילת בלגיה וצרפת, ונס דנקרק, איבד ראש הממשלה הבריטי וינסטון צ'רצ'יל את תמיכת הקבינט והפרלמנט.
אם חיל האוויר המלכותי היה מובס, צ'רצ'יל היה מוחלף על ידי מזכיר החוץ, הלורד הליפקס אשר העדיף שיחות שלום עם גרמניה על פני מרחץ דמים באזרחים על אדמה בריטית.