כל מה שרצית לדעת על מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן:
מוזיאון בית אוּרי ורמי נחושתן הוא מוזיאון לאמנות מודרנית הנמצא בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד.
המוזיאון הוקם בשנת 1958 על ידי מאיר ורעיה נחושתן, לזכרם של בניהם אורי ורמי נחושתן.
בתחילה היה זה מבנה צנוע בו הוצגו רק עבודותיהם של האחים.
עם הזמן התפתח המוזיאון והפך למוזיאון לאמנות מודרנית בדגש על התמודדות אמנותית עם בעיות החברה הישראלית.
בזכות עיסוקו של מאיר נחושתן ביציקת נחושת הוא היה בקשר עם אמנים רבים, שסייעו להקמת המוזיאון ביצירה ובתרומה.
אגודת הציירים והפסלים היהודיים בפריז אימצה את המוזיאון והעשירה את אוספיו ביצירות מאסכולת פריז.
עם השנים נוספו לאוסף יצירות של אמני הארץ בכלל אמני ועמק הירדן בפרט.
באולם מיוחד מוצגים דרך קבע נופי רישומיהם של אורי ורמי נחושתן, המצוירים ביד בוטחת ורבת כישרון.
ראוי לציון בתמונות אלה הוא מבטם הבוגר והעמוק של מי שהיו אך נערים במותם.
אורי ורמי נחושתן גדלו בקיבוץ אשדות יעקב.
במלחמת השחרור, בטרם מלאו לו שמונה עשרה שנה, התגייס אורי, האח הבכור, לגדוד הקומנדו בחטיבה 8 ושימש כסגן מפקד מחלקה בפלוגת הג'יפים.
הוא נהרג בקרבות רמלה-לוד .
אחיו רמי נשלח עם בני כיתתו להגשת עזרה בקיבוץ יראון שבגליל.
ובהיותו בשדה הוכש על ידי נחש צפע בן שבע עשרה ומחצה היה במותו.
עוד בילדותם התבלטו האחים נחושתן בכישרונם האמנותי, וציורים משל אורי אף נדפסו ב"דבר לילדים" באותן השנים.
המוזיאון אירח במשך השנים תערוכות הנוגעות להנצחה הלאומית והחילונית בארץ.
כן הוצגו מאות תערוכות של עבודות פיסול וציור מקומיות בנות זמננו.
התערוכות מתחלפות מדי חודשיים שלושה.
במוזיאון קיימת גם מחלקת הדרכה לילדי גנים ותלמידי בית ספר, ההפעלות בנויות בצורה חווייתית ומטרתן לפתח אצל הילדים כלים להתבוננות, ניתוח והנאה מהאמנות הפלסטית.
במלאת חמישים להקמתו עבר המוזיאון תהליך של שינוי ושדרוג.
מרחב התצוגה גדל, והמוזיאון מכיל אולמות לתצוגות מתחלפות, ותצוגת הקבע של האחים אורי ורמי נחושתן.
אולם עיקר ביסוסו של המוזיאון הוא על תערוכות מתחלפות.
מדי שנה נפתחות כארבע עד חמש תערוכות חדשות.
ב-1998 הציג המוזיאון תערוכה בשם "שבת בקיבוץ", האוצרת הייתה טלי תמיר.
הייתה זו תערוכה של דיאלוג בין אמני הקיבוץ לדורותיהם.
בשנת 2007 אצר יעקב גרוס תערוכה של יעקב בן דב, "מדברים גלויות מארץ ישראל", שבה בשילוב בין שלושת ענפי הצילום מוצגות תמונות של הגשמת המפעל הציוני ברחבי הארץ החל מימי העלייה השנייה, ובמהלך העשורים הבאים של המאה העשרים.
שתי התערוכות כאחת מצביעות על אופיו של המוזיאון, המתמודד בעזרת יצירות אמנות עם משברים חברתיים ואידאולוגיים בחברה הישראלית.