כל מה שרצית לדעת על מוזיקה כנסייתית:
מוזיקה כנסייתית היא מוזיקה שנכתבה לשם ביצוע בכנסייה, או כל יצירה מוזיקלית לעבודת הקודש הכנסייתית, או מוזיקה ליטורגית כגון מזמורי תפילה.
סוגה זו כוללת קנטטות, מיסות, רקוויאם וכן שירי קודש ושירי חג בעלי אופי נוצרי.
בימי הביניים, בתקופת הרנסאנס ובתקופת הבארוק נכתבה מוזיקה זו בעיקר לביצוע פולחני בכנסיות, כגון הקנטטות שיוהאן סבסטיאן באך חיבר מדי שבוע לעבודת הקודש של יום ראשון, או היצירות הפוליכוראליות שחיברו מלחיני האסכולה הוונציאנית לביצוע בבזיליקת סן מרקו.
בשנים הבאות החלו מלחינים רבים לחבר מוזיקה כנסייתית באופיה לביצוע קונצרטנטי, כדוגמת מיסה סולמניס של לודוויג ואן בטהובן, הרקוויאם של ג'וזפה ורדי, רקוויאם המלחמה של בנג'מין בריטן ועוד.
המאפיין העיקרי של מוזיקה כנסייתית בכל התקופות היה האלמנט הקולי, אם במקהלה בלבד ואם בשילוב סולנים, בניגוד למוזיקה חילונית, שחלק גדול ממנה היה אינסטרומנטאלי.
כלי הנגינה הכנסייתי היה ועודנו העוגב.
חלליהן הגדולים וגובהן הייחודי של הכנסיות אפשר את התקנתם של עוגבי צינורות גדולים, שצלילם העמוק והמהדהד ליווה את השירה הפולחנית.
הכנסיות סיפקו הזדמנות להמוני העם לשמוע מוזיקה, בתקופות שלפני הופעתם של אולמות קונצרטים ובתי אופרה לציבור הרחב, כאשר הנהנים מביצועי מוזיקה מקצועיים היו בני אצולה ובעלי ממון, שהחזיקו תזמורות, מקהלות ולהקות בלט בחצרותיהם והעסיקו מוזיקאים בעלי שם כמלחיני חצר ומנצחים.
במקביל לכך, הכנסייה העסיקה מלחינים ומנצחי מקהלה, שהיו ממונים גם על הקניית הידע המוזיקלי ופיתוח הקול לנערים מוכשרים.
טקסי הפולחן בכנסיות, בימי ראשון ובחגים, נתנו הזדמנות למאמינים לקחת חלק בשירת מזמורי תפילה בליווי עוגב.