כל מה שרצית לדעת על מוקש ימי:
מוקש ימי הוא אמצעי לחימה אקטיבי, המונח במים כדי לפגוע באוניות מלחמה, אוניות סוחר או צוללות.
בניגוד לכלי נשק ימיים אחרים, מוקשים ימיים פועלים בדרך אוטונומית; הם מופעלים אוטומטית במגע פיזי או על ידי קירבה מגנטית.
הפעלת המוקש הימי גורמת לפיצוצו ונזק רב לכלי השיט שפגע בו, ועלולה לגרום לטביעתו.
בפעילות התקפית, מוקשים ימיים מונחים במקומות בהם רגילות או צריכות אוניות האויב לעבור, כמו בנתיבי שיט מרכזיים, ובמיוחד בפתחי נמלים, נהרות או מצרי ים, באופן שמכביד על תנועת האויב.
בנוסף לנזק הנגרם על ידי המוקש, יש להנחת מוקשים גם אפקט פסיכולוגי חשוב: מוקש אחד שנמצא בנתיב שיט אזרחי עלול להקפיא את כל התנועה בנתיב זה, עד לסיום פעולות הסריקה והפינוי.
בפעילות הגנתית, מונחים מוקשים ימיים סביב נמלים ואזורים אחרים כדי להקשות על האויב לחדור אליהם וליצור אזורים מוגנים.
ניתן להניח מוקשים ימיים בדרכים מגוונות: על ידי יוקשת (Minelayer), אונייה ייעודית להנחת מוקשים; על ידי אוניות שהותאמו למטרה זו, על ידי צוללות, מטוסים ואף על ידי הטלה ידנית.
מוקשים ימיים יכולים להיות זולים מאד: ישנם מוקשים שעולים 1,000 דולר אמריקני בלבד.
לעומתם ישנם מוקשים שעלותם מיליוני דולרים, ובהם חיישנים שונים, המסוגלים לירות רקטה או טורפדו.
מוקשים ימיים הם אמצעי לחימה יעילים מאד, במונחים של עלות-תועלת, וככאלה הם מושכים בעיקר עבור הצד הפחות חזק בעימות.
עלות ייצורו והנחתו של מוקש ימי היא בין 0.
5% ל-10% מעלות שלייתו ופירוקו; משך הזמן הנדרש לנטרול ופירוק שדה מוקשים ימיים עלול להיות פי 200 מהזמן הנדרש להנחתו.
ישנם שדות מוקשים שהונחו עוד במלחמת העולם השנייה שלא פורקו עד היום בשל העלות הגבוהה הכרוכה בכך.
מוקשים כאלה עלולים להוות סכנה מאות שנים לאחר הנחתם.
על פי החוק הבינלאומי על מדינות להודיע כאשר הן מניחות מוקשים באזור מסוים, כדי להקל על תעבורה ימית אזרחית לעקוף את המקום.
הודעות אלה אינן חייבות להיות מפורטות: במלחמת העולם השנייה הודיעה בריטניה בפשטות על מיקוש תעלת למאנש, הים הצפוני, וחופי צרפת.
מיקומם המדויק של מוקשים, התקפיים או הגנתיים, עשוי להיות סוד שמור היטב.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות למוקש ימי:
•מוקשים
•אמצעי לחימה ימיים