כל מה שרצית לדעת על מורייבת:
מוּרֵייְבֶּת הוא אתר ארכאולוגי סורי בקרבת נהר הפרת ובסמוך לתל אבו חוריירה.
עונת החפירות הראשונה באתר התרחשה בשנת 1971 בראשות הארכאולוג הצרפתי ז'אק קוון (Jacques Cauvin).
קוון הוחלף בשנת 1993 על ידי דניאל סטרודור.
ביישוב נתגלו ארבעה שלבים עיקריים: השלב הנאטופי (10,600 – 9,600 לפנה"ס) שמקביל לתקופה הנאטופית המאוחרת, השלב החיָאמי (10,000 – 9,500 לפנה"ס) שמשתרע ברובו על השלב הנאטופי, השלב המורייבתי (9,500 – 8,800 לפנה"ס) והשלב הנאוליתי הקדם־קרמי אשר נמשך לתוך האלף ה־8 לפנה"ס.
מהמכלול הצורני באתר עולים טיפוס החודים חיאם, חלוואן, ירדן, ביבלוס ועמוּק.
צורת הבתים המקובלת בכפר הייתה מעגלית, אולם לקראת תום התקופה הנאוליתית הקדם־קרמית א' חל מעבר לצורת בתים ריבועית.
הבתים נבנו מלבני גיר וטיט.
בתחילת התקופה המורייבתית הוקם "מבנה משותף" מעגלי אשר שימש לראשונה לאחסון דגנים, ואולי למטרות טקסיות.
המבנה שמר על צורתו המעגלית גם כאשר סגנון הבניה הפך ריבועי.
באותה התקופה, אומנם, המבנה החל לתפקד כמוקד דתי מובהק.
האתר ממוקם באזור מצומצם בתוך הסהר הפורה העשיר בצמחי בר אכילים כגון: שיפון, אפונה, חיטת אינקורן, חיטת אמר, בקיה, עדשים וחומוס.
רוב הזנים האלו נמצאו במורייבת.
השוואת עובי זרעי החיטה בין שכבה לשכבה מעידה על מגמת גדילה לאורך הזמן.
ניתן לראות בכך עדות לטיפוח וגידול של הזן המסוים, אולם עד כה לא הוצגה טענה בעד ביות הצמחים.
שור הבר כנראה נצוד באזור זה בתקופות המוקדמות, ובתקופה המאוחרת בויתו הכבש, העז, החזיר והשור.
ממצאים אחרים מהאתר כוללים כדי אבן, ריהוט וסיכות נחושת.
פסלוני אלות פריון נמצאו גם כן, וכיום הם מוצגים במוזיאון הלאומי לעתיקות בדמשק.
נוסף לכל אלו, נתגלו באתר אותות חימר קטנים.
כלים אלו שימשו, לדעת החוקרים, כאמצעי תקשורת עתיק אשר קדם לכתב.
השימוש בסימנים אלו אינו ייחודי למורייבת ואף היה שכיח באזור רחב בשעתו.
לכל אות חימר צורה ייחודית, ואליה מתלווה משמעות בלעדית.
יושבי מורייבת אפוא תקשרו אחד עם רעהו בעזרת כלים אלו.