כל מה שרצית לדעת על מזרעה:
מַזְרַעָה (בערבית: المَزْرَعَة, תרגום: החווה) הוא כפר ליד נהריה ומועצה מקומית במחוז הצפון בישראל.
היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1996.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2013, מתגוררים במזרעה 3,547 תושבים.
האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 1.
4%.
לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2013, המועצה המקומית מדורגת 2 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי.
אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ג (2012-2013) היה 60.
6%.
השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2012 היה 5,283 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,018 ש"ח).
לאחר שהשיג שליטה בעכו, דאהר אל-עומר השתלט על מזרעה יחד עם הכפרים האחרים על החוף מצפון לעכו, הכריז על אדמותיהן כאדמות של השלטון (ג'יפתליק) ופיתח את הכפרים.
לאחר הקמת אמת עכו נספחה מזרעה לאמה.
במזרעה שוכן הבית אשר שימש את הבהאא אוללה, מייסד הדת הבהאית כבית קיץ, עת התגורר בו בשכירות בין השנים 1877-1879, ולפני שעבר לאחוזתו באל-באהג'ה.
במחצית השנייה של המאה ה-19 התגוררו בכפר כ-200 תושבים ובסקר 1922 נמנו 218 נפשות.
בימי המנדט הבריטי התגוררו בכפר כ-30 משפחות שהתפרנסו בדוחק מחקלאות ועבודה במחנות הצבא הבריטי.
באוגוסט 1938 הוטל על הכפר, יחד עם הכפרים האחרים באזור, קנס קולקטיבי בעקבות התנקשות ביהודי באזור.
לאחר מלחמת העצמאות הועברו למזרעה שנותר ברובו ריק, ערבים מכפרים אחרים במסגרת המדיניות לריכוז בני המיעוטים במספר כפרים.
בין השאר הועברו אליו ערבים מבצה וערביי אום אל פרג' שהראשונים שבהם פונו למזרעה בפברואר 1949 והשאר הוכרזו כנפקדים ופונו מבן עמי למזרעה ב-14 בספטמבר 1953.
כן פונו למזרעה תושבים מאל עאבסיה בינואר 1950.
התושבים התגוררו במקום בצריפונים ופחונים בציפייה לשוב לכפריהם המקוריים.
בשנת 1959 עודדה המדינה את התושבים בעזרת הלוואות לבנות בתי אבן.
הכפר מזרעה השתייך למועצה אזורית געתון, אחד משני כפרי מיעוטים במועצה, יחד עם שיח' דנון.
בשנת 1955 אספו תושבי הכפר 728 לירות תרומה לקרן המגן.
באוקטובר 1959 נחנך בכפר בית ספר.
בשנת 1964 פעלה המועצה להקים בכפר מסגד.
בשנת 1969 הוכן תוכנית מתאר לכפר.
בינואר 1972 נחנך כביש גישה לכפר[16].