כל מה שרצית לדעת על בית המקדש השני:
בית המקדש השני נבנה על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון בתקופת בית שני באזור שנת 516 לפנה"ס.
הוא היה מורכב מהיכל ומכמה חצרות-עזרות שהקיפו אותו.
ההיכל עמד בראש הר הבית ואילו העזרות היו נמוכות ומוקפות חומה, לצדיהן היו מוסדות המקדש ובתי מלאכה שעסקו בתחזוק המקדש.
החצר החיצונית הייתה קרויה "עזרת נשים" ובה נערכו התאספויות לשם קריאת תורה.
"מקדש הורדוס" הוקם על ידי המלך הורדוס כחלק מקומפלקס בנייה גדול שכלל גם את "הסטיו המלכותי".
המקדש, שעמד בראש הר הבית, היה מורכב מהיכל ומכמה חצרות-עזרות נמוכות יותר שהקיפו אותו.
לצד החומה שהקיפה אותו היו ממוקמים מוסדות המקדש ובתי מלאכה שעסקו בתחזוק המקדש.
אף על פי שהאיסור הגורף של "לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה", במקדש הותרו מלכתחילה כל האמנויות הוויזואליות, והן אף מצאו בו את מקומן ותיקונן שהרי המקדש הוא "נויו של עולם".
[דרוש מקור]
אדריכלות ועיטור בתי כנסת עתיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרידי בית הכנסת בכפר נחום
תבליט של שריגי גפן ודמויות מבית הכנסת בכורזים.
ערך מורחב – בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל
על אף שאין עדויות ברורות בעניין זה, נהוג לתארך את בנייתם של בתי הכנסת הראשונים לתקופת גלות בבל.
כתובת הנצחה, שהיא העדות הקדומה ביותר למבנה בית כנסת, נמצאה בעיר אלכסנדריה שבמצרים, והיא מתוארכת את המבנה לתקופת שלטונו של תלמי השלישי, במהלך המחצית השנייה של המאה ה-3 לפנה"ס.
יחד עם זאת העדויות המעטות אינן מאפשרות לקבוע האם מבנה בית הכנסת התפתח בתוך ארץ ישראל או מחוץ לה.
מבני בתי הכנסת שואבים את השראתם הארכיטקטונית ממבנה הבזיליקה היווני-רומי.
נהוג לחלק את בתי הכנסת העתיקים שנמצאו לשלשה טיפוסים:
הסוג הקדום (תחילת המאה הראשונה לספירה עד אמצע המאה השלישית לספירה), ובהם בתי הכנסת שנמצאו באתרים כגון הרודיון, במצדה או כפר נחום.
צורת המבנה הייתה כשל בזיליקה מרובעת.
בשונה מן הבזיליקה הרומית הותקנה שורת עמודים לרוחבו של המבנה, הנוספת על שתי שורות העמודים הממוקמות לאורכו של המבנה, האופיניות למבני הבזיליקה.
בחלק ממבנים אלו הושמט האפסיס האופיני.
העמודים תמכו בקומת גלריה שהיה צמוד לקירות המבנה, מלבד החזית.
חזית המבנה כללה שלוש דלתות, כבמבנה הבזיליקה ומעליהן חלונות לתאורה.
גג המבנה נשען על גמלון, אשר נחתך על ידי קשת.
החלל הפנימי עוצב, כנראה, בפשטות.
בצמוד לקירות קומת הקרקע נבנו ספסלי אבן לכל אורכו של המבנה ועוצבה רצפת אבן פשוטה.
העיטור הפנימי כל תבליטים מאבן מקומית, כדוגמת בזלת, ועליהם דמויות, מוטיבים צמחיים ועיטורים גאומטרים שונים.
בעיטור העמודים נעדרים עיטורי הקנוקנות והוולטות ובמקומם מופיע כותרות קורינטיות, בעלות עיטור של צמח האקנטוס.
סוג המעבר (אמצע המאה השלישית עד סוף החמישית), כולל מגוון של טיפוסי בנייה שונים המעידים על הניסיון לגבש צורה אדרילית חדשה למבנה בית הכנסת.
בתקופה זו עוצב מבנה ארון קודש בקיר הפונה אל העיר ירושלים ואילו פתח הכניסה למבנה הוצב בקיר שכנגד.
כמו כן מתמעט השימוש בתבליטים לטובת ציורי פרסקו על קירויו הפנימיים של המבנה.
מבין בתי הכנסת של תקופה זו בולטים בתי הכנסת בחמת טבריה ובבית שערים.
בנוסף, מופיעים על רצפת בתי הכנסת פסיפסים מפוארים, שנעשו כנראה על ידי אמנים שאינן בהכרח יהודים על פי ספרי דגמים האופנתיים לתקופה.
והסוג המאוחר (מסוף המאה החמישית לספירה ואילך) דומה מאוד לצורת הבזיליקה הביזנטית.
בולט גם השימוש בתוכנית לעיטור הרצפה בפסיפסים.
תוכנית בסיסית זו הכילה דגמים גאומטרים לצד דימויים שוטנים ובהם כלי המקדש, ובהם שופר, הפרוכת ועוד, מוטיבים צמחיים כגון לולבים, שריגים לצד חיות כגון אריות וציפורים.
הפסיפסים הונחו ביחס אל החלל הארכיטקטוני, כך שהדימויים הקדושים ביותר הונחו קרוב אל אזור ה"היכלית", היא ארון הקודש.
בבית הכנסת בבית אלפא נמצאה רצפת פסיפס עשירה המעידה על תוכנית זו.
בבית הכנסת במעון נמצאו שרידי מנורת שבעת הקנים העשויה משיש לבן.
לפי אומדן שחזורה, גובהה הגיע לידי 1.
6 – 1.
8 מטר.