כל מה שרצית לדעת על מיומה:
מיומה (Myoma; בעברית: שרירן פיברואידי) היא גידול שפיר (בלתי-סרטני) העשוי מרקמה סיבית שרירית שהתפתחה על דופן הרחם, המופיע בשכיחות של כ-20%-50% בנשים שאחרי גיל 30 ועודן פוריות.
מרבית המיומות מגיעות לקוטר של כ-3 ס"מ בממוצע אך נראו מידות כפולות עד לגודל העולה על הרחם עצמו ותואם לאישה הרה בחודש ה-6-7 במקרה של מיומה אחת דומיננטית או קבוצת גידולים רבים וקטנים.
ישנם שלושה סוגים של מיומות:המיומה התת-נסיובית (subserosal fibroid) המתפתחת מחוץ לרחם,מיומה תוך דופנית (intramural fibroid): זהו הסוג הנפוץ ביותר בו מתפתח הגידול על דופן הרחם,מיומה תת-רירית (submucosal fobroid) שמופיעה מתחת לרפידת הרחם ועלולה לגרום לבעיות חמורות במחזור הווסת ולהוביל להפלות ולעקרות.
המיומה מתגלה בדרך-כלל על ידי גינקולוג בבדיקת אולטרה סאונד אבחנתי או הבחנה בממדי רחם חריגים והפנייה לבדיקת MRI (הדמיית תהודה מגנטית).
המיומה גורמת לבעיות חמורות ב-25% מכלל הנשים הסובלות ממנה: כאבים בזמן קיום יחסי מין, דלקתיות כרונית, סתימת מעיים הגורמת לעצירות, הפרעות עיכול ובטן תפוחה, מתן שתן תדיר עד אי שליטה בשלפוחית השתן וחסימת דרכי השתן בפרט במיומת השופכן או הכליה, כאבים ולחץ באגן הירכיים ודמם כבד וממושך מהנרתיק בזמן הווסת.
אם הגידול מחוץ לרחם ייתכן צורך בהתרוקנות ואם מאחורי הרחם, בהתרוקנות מפי הטבעת.
במקרים מסוכנים המיומה עלולה לגרום לבעיות באספקת הדם לדופן הרחם.
הטיפול במיומה נעשה בדרכים מגוונות:התערבות כירורגית המלווה בהתאוששות ארוכה להוצאת המיומות,טיפולים תרופתיים הנלקחים אוראלית,הסרת המיומה בהיסטרוסקופיה או לפרוסקופיה באמצעות הכנסת סיב אל הנרתיק או צוואר הרחם,ניתוח בטן לכריתת המיומה שמאפשר פוטנציאל להרות,אמבוליזציה – חסימת עורק המוביל דם לגידול, בפעולת צנתור פשוטה וללא הרדמה מלאה.
טיפול הורמונאלי ב-GnRH שמקטין את הגידול אך עלול לגרום להופעה מוקדמת של תסמיני גיל האל-וסת,טיפול לא פולשני באולטרה-סאונד ממוקד המונחה בעזרת-MRI שלא מזיק לאיברים, מאפשר פוטנציאל להרות, ונעשה באמצעות צריבת המיומה בחום.
ניתוח לכריתת הרחם הניתן בעיקר לנשים לאחר גיל הבלות שסיימו את לידותיהן.
על נשים הסובלות ממיומות להימנע מנטילת גלולות מונעות הריון כיוון שהן מעלות את סיכויי התפתחות גידולים פיברואידים.
המיומה עלולה להתנוון עקב אספקת דם מועטה, לשנות את אופיה לממאירה לעתים נדירות ביותר (1%-2% מכלל המקרים), לגרום לזיהום או להתעוות.
עדיין לא הובררה סיבת הופעת המיומות, ולכן משערים שאולי מסיבות גנטיות, דלקתיות או ויראליות, או ריכוז גבוה של אסטרוגן ופרוגסטרון.