כל מה שרצית לדעת על מיכאיל קלינין:
מיכאיל איבנוביץ' קלינין (ברוסית: Михаи́л Ива́нович Кали́нин) (19 בנובמבר 1875 – 3 ביוני 1946) היה מהפכן קומוניסטי ופוליטיקאי סובייטי בברית המועצות.
קלינין נולד למשפחת איכרים במחוז טבר שברוסיה.
ב-1889 עבר לעיר הבירה, סנקט פטרבורג, ועבד שם כפועל.
ב-1898 הצטרף למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, היה מהתומכים הראשונים בסיעה הבולשביקית של לנין והחל לעסוק בפעילות מהפכנית בסנקט פטרבורג ובטביליסי.
הוא נאסר בעטיין ב-1899 וב-1903.
במהפכת 1905 לקח חלק כמארגן של קבוצות פועלים מהפכניים.
לאחר מהפכת אוקטובר, ב-1917, התמנה לראש העירייה המהפכנית של פטרוגראד.
בשנת 1919 נבחר לוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית ובהמשך אותה שנה מונה ליו"ר הוועד המרכזי של הסובייטים במקומו של יעקב סברדלוב שנפטר.
משרה זו העמידה אותו, להלכה, בראשות המדינה הסובייטית.
בתפקיד זה שימש עד 1938, אז מונה ליו"ר נשיאות הסובייט העליון של ברית המועצות, למעשה אותו התפקיד בהגדרה שונה.
היותו הוותיק שבבכירי המפלגה הקומוניסטית שעדיין נטלו תפקיד פעיל במוסדותיה לאחר מותו של לנין היא העומדת בבסיס כינויו – "הקשיש".
בשנת 1925 מונה לחבר בפוליטביורו – הלשכה המדינית של המפלגה הסובייטית ומקור הכוח המרכזי במשטר הסובייטי.
למרות מינוייו המכובדים ורמי המעלה לא היה קלינין בעל השפעה פוליטית ניכרת ונתפש בהיסטוריה הסובייטית יותר כסמל של השלטון הנתון רק לכאורה בידי הפועלים והאיכרים המיוצגים בסובייטים.
ייתכן כי דווקא אפרוריותו הפוליטית והיעדר בסיס כוח של ממש סייעו לו לשרוד את תקופת הטיהורים במפלגה (1938-1935), וזאת בניגוד לרובה המוחלט של הגוורדיה הבולשביקית הוותיקה שחוסלה בידי סטלין באותן שנים.
קלינין נפטר ממחלה ממושכת ב-1946, ונטמן בבית הקברות של חומת הקרמלין.
למרות היותו דמות שולית וחסרת השפעה ממשית על הפוליטיקה הסובייטית הונצח קלינין לאחר מותו באופן כמעט חסר תקדים לאדם במעמדו.
על שמו נקראו ארבע-עשרה ערים (הבולטות שבהן – קלינינגרד, לשעבר קניגסברג, בירת פרוסיה המזרחית, וקלינין – כיום, טבר), אוניברסיטאות, תיאטראות ושדרות קלינין במוסקבה.