כל מה שרצית לדעת על מילות הגיון:
מילות הִגיון (במקור בערבית-יהודית: מקאלה פי צנאעת אלמנטק) הוא שמו של חיבור פילוסופי שנכתב, ככל הנראה, על ידי הרמב"ם בשנות נעוריו ומהווה למעשה את חיבורו הראשון.
הספר, שנכתב ככל הנראה כשהיה הרמב"ם בן שש-עשרה או שבע-עשרה, מרכז באופן נהיר ותמציתי את עיקרי הלוגיקה של אריסטו, על פי האורגנון.
הרמב"ם כתב ספר זה בצעירותו אך המושגים שהוא יצק בספר המשיכו ללוות את מפעלו ההגותי גם בבגרותו.
הספר נכתב במקור בערבית יהודית ותורגם לעברית ארבע פעמים:
האחת על ידי משה אבן תיבון שתרגומו תורגם ללטינית במאה ה-16, על ידי סבסטיאן מינסטר.
השנייה על ידי אחיטוב בן יצחק הרופא מפלרמו.
תרגומו של אחיטוב נחשב מדויק ביותר אבל משום מה לא נתפשט בצבור, אך מצוי בכתבי-יד אחדים.
כתב-היד היחיד שהשתמר כמעט בשלמות שמור בספרייה הלאומית, ועל פיו פרסם את הטקסט מרדכי חמיצר (Chamizer), בספר היובל לכבוד הרמן כהן.
מלאכת התרגום השלישית נעשתה על ידי ר' יהושע בן שלמה ביבאס.
בעת החדשה הספר תורגם על ידי הרב יוסף קאפח תחת השם "באור מלאכת ההגיון", בתרגום עברי מודרני.
הספר מחולק לארבעה עשר (י"ד בגימטריה) שערים, מספר החוזר בכמה מכתבי הרמב"ם ובראשם במשנה תורה המחולק גם הוא לי"ד חלקים ועל כן מכונה גם "הי"ד החזקה" על דרך המליצה.
ישנם חוקרים המערערים על ייחוסו של הספר לרמב"ם.
נלקח מויקיפדיה